הבלוג של יואל ריפל

הרומנים הם אנשים חמים, ססגוניים, אוהבי חיים ובעלי חשיבה חיובית.  הם גם אנשים נהנתנים, האוהבים את מנעמי החיים במגבלות מצבם הכלכלי… בתחילת שנות השישים של

אם תספר לתושב רומניה, שישראלי ממוצע מוכן להכניס את כל משפחתו למכונית, להיתקע 5 שעות בפקקים בכביש, לשלם 1,000 ₪, והכל כדי להתגלץ’ על שקית

עד אחרית ימיה, תחוש החותנת הרומנייה, (SOACRA) שילדיה היו ראויים לבני זוג מוצלחים יותר מאלה שיש להם, אבל היא לא רוצה לדבר על זה, שלא

דודי ודודתי שגרו בבוקרסט בשכנות למשפחתי, היו הראשונים בשכונה שרכשו מכשיר טלוויזיה. השמועה על מכשיר הפלא, שרכשו דודיי עשתה לה כנפיים בכל השכונה ובין לילה,

כילד, אף פעם, לא גמרתי את כל האוכל שאמא הגישה לי בצלחת. מה, שכן גמרתי  – היה המיץ של הקומפוט (לפתן) – אותו לגמתי בעזרת

בהיותי ילד בגיל חד ספרתי, נהג אבא לקחת אותי, מידי פעם, לבילוי בגן צ’ישמיג’יו העתיק והקלאסי שבבוקרסט. הבילוי בגן החל בטיול בין שביליו וגשריו הקסומים

ככל שהורינו מזדקנים, כך גובר הצורך שלהם לתשומת לב, ויורד סף ההיעלבות  שלהם כאשר לא מעניקים להם תשומת לב… באחד הבקרים, בערוב ימיה של אמי,

עולמו של הפובליציסט רווי תהיות ושאלות: מאפו שאל – מה פה? מאז”ה שאל – מה זה? פיירברג שאל – “לאן?” ואחד-העם ענה לו: “זו לא

מידי שנה, בילתה משפחתי את חופשת הקיץ אצל אחיותיה של אימי בעיירה, טרגו ניאמץ (TARGU NEAMT) שבמולדובה. אחד מאירועי השיא בכל חופשות הקיץ שלנו היה