הבלוג של יואל ריפל

שנים רבות לאחר מות אבי ז”ל, אמרותיו מעלות, עדיין, חיוך רחב על פני וחומר למחשבה. קיבצתי כאן חלק מאימרותיו של אבא, אשר בצד ההומור הגלום

השבוע נכנסתי למסעדה איטלקית ועל פי המלצת המלצר הזמנתי  ” פולנטה” .. עאלק – “פולנטה “?! הביאו לי ממליגה. לממליגה הם קראו פולנטה, רק כדי

את יום העצמאות הראשון בישראל, חגגה משפחתי על הרחבה שמול בית ההסתדרות, בקריית ים ב’. מיד לאחר צאת יום הזיכרון, לבשו בני משפחתי את מיטב

SANIE CU ZURGALAI (לפי לחן השיר שבכותרת)                                                                                   1. Sanie cu zurgalai                                                             בואו נשיר כאן, כי הרי:                                                             באנו הנה מפוקשן,                                                             בוקרסט

כמו אצל כל משפחה מכובדת ברומניה, גם במשפחתנו כפו על אחותי ללמוד בלט, ועליי – ללמוד נגינה על חליל. קשה לומר, שכנגן חליל הותרתי משקע

בילדותי ברומניה, ספגתי ואימצתי אמונות תפלות – למכביר. זכור לי, שבעודי ילד קטן, הודיעה לי הסבתא שאם יעבור מולי חתול שחור – זה סימן לאסון.

עד הגיעי לגיל עשר, האמנתי בלב שלם, שהחסידה מביאה את הילדים לעולם. חרדה גדולה אחזה בי, בשחר ילדותי, עת סיפרה לי אמא שהחסידה עתידה לבקר

טרם פגשתי יוצא רומניה מבוקובינה, שהסבא שלו לא היה עשיר גדול בבוקובינה, כמו שלא פגשתי מרוקאי, שהסבא שלו לא היה החבר הכי טוב של מלך

לפני חמישים שנה לא היו טלפונים בבתיהם של תושבי רומניה ובני משפחתי חסכו זמן רב בכך, שלא דיברו בטלפון. בשל היעדר אמצעי קומוניקציה, האורחים שביקרו