אם תספר לתושב רומניה, שישראלי ממוצע מוכן להכניס את כל משפחתו למכונית, להיתקע 5 שעות בפקקים בכביש, לשלם 1,000 ₪, והכל כדי להתגלץ’ על שקית ניילון בחרמון – הוא יחשוב שאתה משוגע…
מסתבר, שלישראלי יש חיבה מיוחדת לשלג: לשלושת הרגלים שבהם עולים לירושלים, התווספו רגלים נוספים – בימים בהם יורד שם שלג.
לשלג יש גם אספקט כלכלי : אני מכיר ישראלים רבים שיכולים למכור שלג לאסקימוסים..
השלג כה משמעותי בעיני הישראלים, עד כי המלחמה שפרצה בשנת 1982 נקראה – “מלחמת שלג”. היא הפכה לכדור שלג והסתיימה בבוץ….
יחד עם זאת, לוקה הישראלי בזיכרון קצר ביחס לאירועי העבר, והשלג שירד רק לפני שנה, מעניין אותו- כשלג דאשתקד…
אומרים שבארצות הברית, יום קר במיוחד, הוא היום שבו עורכי הדין הולכים עם הידיים בכיסים של עצמם… ברומניה – כל יום חורפי הוא קשה במיוחד.
במלחמתה של משפחתי כנגד השלג, גייסנו אף את העיתונות הכתובה : קיפלנו את דפי העיתון מספר קיפולים, עד שנוצר מלבן קטן ועבה – אותו החדרנו לתוך הנעליים, כדי לסתום את החורים שבסוליה.
בדירתנו בבוקרסט היה לנו אח ממתכת (קמין) שבאמצעותו חיממנו את הבית. כל פעם שפתחנו את פתח האח, שמענו חריקות ועל כן היה זה – אח חורג וחורק…
אגב, לעניין החימום אני סבור שעם הנרות שבעוגת יום הולדתו האחרון של הנשיא שמעון פרס, ניתן היה לחמם את דירתנו בבוקרסט, במשך כל החורף.
הזיכרון הקדום ביותר מהחורף הרומני, מחזיר אותי לסוף שנות החמישים בבוקרסט.
בדירה שלנו הייתה מזחלת שלג (SANIE) קטנה, המותאמת לילד קטן. בקצה המזחלת נקשר חבל באמצעותו גררו המבוגרים את ילדיהם, הישובים במזחלת.
בבקרים הקרים של החורף הרומני, נהגה אמא להלביש לי שכבות של בגדים, לחבוש לי כובע פרווה רוסי (CUSMA), להושיב אותי במזחלת, לאחוז בחבל המזחלת, ולגרור אותי לגן שלי, במרחק של כ- 800 מטר.
המראה של אמא הגוררת אותי בסערת השלגים, היה עבורי קשה מנשוא.
רציתי להיות קל יותר, כדי שאמא תתאמץ פחות. ממקום מושבי במזחלת, ראיתי רק את גבה הכפוף של אמא, בעת שהיא משכה את חבל המזחלת בה ישבתי. רציתי לקום, להתייצב לצידה של אמא ולסייע לה בגרירת המזחלת. לעיתים, סירבתי לעלות למזחלת, והתעקשתי ללכת לגן ברגל. אמנם הגעתי לגן רטוב ורועד מקור, אך חשתי אושר רב, על כך שהקלתי על אמא.
כיום, מקץ עשרות שנים מאותם זמנים, נראה לי, כי שם, ברומניה החורפית, ניצחה האימא הקטנה שלי את “גנרל חורף האיום”, כאשר החום האימהי שלה, המיס את כל השלגים בדרך אל הגן..
יהי זכרה ברוך.
