דמי חסות

אבא שלי היה ברומניה יהודי גלותי, טיפוסי, שלא התעמת עם הגויים. חרדתו של אבי מהגויים הייתה, כאין וכאפס, אל מול חרדתו מכלבים. כשאמרו לאבי, שהכלב

קרא עוד

ליל הסדר

כמו בכל משפחה רומנית, שמכבדת את עצמה, יצר ליל הסדר, גם במשפחתנו מריבות משפחתיות, מידי שנה בשנה. כאשר הורי אירחו את ליל הסדר בביתם, התעוררו

קרא עוד

הרומנים ומשטרת האופנה

יוצאי רומניה לא היו, מעולם, מעצבים של קווי אופנה מודרניים וצרכנים של מותגי לבוש. בשיכון בו גדלתי, ניתן היה, בנקל, לזהות את יוצאי רומניה, לפי

קרא עוד

קח סוודר

בפנתיאון אמרותיה האלמותיות של אמי, כמו “אמא תמיד צודקת”, זכה גם הדיבר “קח סוודר” – למקום של כבוד. דיבר זה, שהושמע באוזני לראשונה על ידי

קרא עוד

המיליונים של סבא

היחסים בין אמא שלי, לבין סבתי, מצד אבי השתפרו משמעותית לאחר מותה של סבתא. לפתע, עם מעברה לעולם הבא, זכתה סבתי למחמאות מפי אימי, בעיקר

קרא עוד

רוזה – חיה פוליטית

רוזה, שהייתה שכנה שלנו בשיכון בו גדלתי בפתח-תקווה, נחשבה כפאם פטאל. רוזה החליפה גברים, כמו שמוסקוביץ’ מהקומה השנייה החליף גרביים – שזה פעם בחצי שנה…

קרא עוד

ואז בא שוטר

אימרה עתיקה, אומרת ש”שפת אם” נקראת כך, משום שבבית, רק האמא מדברת. בבית הורי, אמרה זאת הייתה נכונה בחלקה, מפני שאבא שלי, אמנם, דיבר מידי

קרא עוד

אישתי “הפולנייה”

אילו הפולניות לא היו קיימות, לא היה צורך להמציא אותן!! בין אביה המנוח של אשתי לביני, שרר קשר אמיץ של שותפות גורל: שנינו נשואים לפולניות.

קרא עוד