שנים רבות לאחר מות אבי ז”ל, אמרותיו מעלות, עדיין, חיוך רחב על פני וחומר למחשבה. קיבצתי כאן חלק מאימרותיו של אבא, אשר בצד ההומור הגלום בהן, מצביעות על אמיתות ותפיסות עולם שנשארו רלוונטיות עד עצם היום הזה.
בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, עבד אבא כמפקח באגף מס ההכנסה, בפתח תקווה, העיר שכבר אז התפרסמה כעיר היחידה בעולם, בה נשרפה תחנת מכבי האש… (סיפור אמיתי).
עבודתו של אבא במס הכנסה הייתה מקור לא אכזב למספר אמירות אלמותיות. למשל- אבא ניסח את ההגדרה האולטימטיבית של הישראלי המצוי.
לשיטתו של האבא: הישראלי מרוויח מחצית ממה שהוא מספר לחבריו וכפול ממה שהוא מספר למס הכנסה….
כל פעם, שהוטלו בארצנו מיסים חדשים, אבא נהג לשאול: “בשביל מה צריך מיסים חדשים? את הישנים כבר שלמו?!…”
אחת מאמרותיו של אבא, אשר חוזרות, מהדהדת בראשי מתייחסת להון השחור.
אבא נהג לומר, שמי שחי מכסף שחור – אוכל יותר טוב; מי שחי מכסף לבן – ישן יותר טוב. לכן, אבא תמיד המליץ לי לעשות דיאטה ולישון טוב.
כפטריוט מוצהר, כעס אבא על החרדים שאינם עומדים דום בעת הצפירה בימי הזיכרון, ואמר: “אם הם לא יעמדו דום בצפירה, אני לא אתנדנד בתפילה”.
גם נושא התעסוקה היה מקור לאמרותיו של אבא.
על רקע ריבוי העובדים הזרים שהגיעו מרומניה, נהג אבא לומר שרומניה היא המדינה היחידה בעולם, שבה העובדים הזרים הם מקומיים…
לאבא היו גם “יציאות” של הומור יבש:
כשמישהו שאל את אבא: “מה שלומך?”, נהג אבא להשיב: “מה שעובר עלי, אני לא מאחל לשונאים שלי”. “מה עובר עליך?” המשיך המתעניין המודאג לשאול.
על כך השיב אבא: “עוברים עלי רק דברים טובים. לכן, אני לא מאחל את זה לשונאים שלי”…
הדורות הקודמים במשפחתי לא הצטיינו בהאדרת הכוח הפיזי, כיאה לרוב המשפחות ממוצא רומני…עם זאת, אמר לי אבא בהתייחסו לאביו: “סבא שלך היה גיבור גדול!!… הוא נלחם 10 שנים בצבא האדום… רצו לגייס אותו… 10 שנים הוא נלחם בצבא האדום, שלא יגייסו אותו… בסוף, סבא ניצח”… אכן, סבא שלי היה גיבור!!.
בערוב ימיו של אבי, הזמנתי אותו למסעדת דגים. פניתי למלצר במסעדה ושאלתי: “עם מה בא הדג?” אז אבא לחש לי: “עם המלצר”.
למרות שלאבא היו אמרות רבות, בתוך הבית פנימה הוא לא היה דברן גדול.
את הבמה בתחום הרטוריקה הוא פינה לאמא.
משום כך, נהג אבא להצהיר, שוב ושוב, שהוא ואמא – שותפים מלאים בכל; רק שהוא – השותף השקט…
ואכן, בין הורי התקיימה שותפות, שנמשכה במשך כ-50 שנים, עד לפטירתו של אבא ז”ל, כאשר עקרון העל בשיתוף הזה התמצה בהקרבה ובדאגה האין סופית – לנו, הילדים.
אסיים את דברי באמרה של אבא המתייחסת לילדים – אותה אצטט מתוך הזיכרון: “הילדים הם הפיצוי המשמעותי והבלעדי, שהטבע מעניק לאדם, במלחמתו חסרת הסיכויים מול הנצח”.
יש הסוברים, כי לכל אדם יש “נצח” פרטי משלו, הבא לידי ביטוי בשלל ההבזקים והתמונות החולפות לנגד עיניו של כל אדם, על ערש הדווי שלו.
אם יש אמת בסברה זאת, אין לי ספק, שאמרותיו של אבא, כמו גם תרומת הורי לעיצוב דמותי, יהוו חלק נכבד “מהנצח” האישי שלי.
