קהילת באלץ – מאמרים

ערב מלחמת העולם השניhה עברו רבים מבני בלץ ללימודים במערב אירופה. הם לחמו במחתרת נגד הכובש הגרמני. רבים מהם נתפסו ונרצחו.   בתמונה: צעירים יוצאי

הגימנסיה העברית בעיר נפתחה בשנת 1918. הבנות למדו בשעות הבוקר והבנים – בשעות אחר הצהריים והערב, לפעמים עד אחרי תשע בערב. בשיאה, בסוף שנות ה-30,

בבלץ היו שני תלמודי תורה, שעם השנים הפכו לתלמודי תורה בסגנון ה”חדר המתוקן”, ולמעשה – לבתי ספר עבריים. עם זאת, שמם – “תלמודי תורה” –

החינוך העברי בבלץ השתרע מהגן, דרך בית הספר היסודי ועד לגמנסיה העברית שהייתה בעלת צביון עברי חילוני וציוני. הילד העברי חונך מגיל הגן לשיר את שירי

יהדות בלץ התאפיינה בחיי תרבות תוססים. בבלץ הייתה שכבה רחבה של יהודים משכילים, שהיו מעורים בתרבות העברית ובתרבות היידיש. עם בוא השלטון הרומני, לאחר מלחמת

בבלץ היו בתי כנסת רבים, וכן בתי מדרש ובתי תפילה, בהם כאלה שנוסדו עוד עם הגעת היהודים הראשונים לעיר, בסוף המאה ה-18. הזרם הרוחני הדומיננטי

בשנת 1918 סיפחה ממשלת רומניה את בסרביה ופיזרה את מועצות הקהילה בבסרביה, בניגוד להתחייבותה בחוזי השלום של תום מלחמת העולם הראשונה. רק ב-1928 קיבלה הקהילה

עד המהפכה הרוסית התבססה הקהילה היהודית על מסים שהוטלו על בשר כשר ונרות שבת (ה”טאקסע” עליה כתב מנדלי מוכר ספרים). קבלן שנבחר במכרז היה גובה

רוב יהודי בלץ נטו לציונות ופעלו במסגרת המפלגות והארגונים הציוניים, בהם: מכבי, הציונים הכלליים, פועלי ציון וצעירי ציון. הם תרמו רבות לקרנות הציוניות, קרן היסוד