בבלץ היו שני תלמודי תורה, שעם השנים הפכו לתלמודי תורה בסגנון ה”חדר המתוקן”, ולמעשה – לבתי ספר עבריים. עם זאת, שמם – “תלמודי תורה” – נותר על כנו.
בתלמוד התורה הגדול (די גרויסע) נלמדו כל מקצועות הלימוד: גיאוגרפיה, פיסיקה, כימיה, חשבון וטבע – בעברית, במקביל לכתיבת וקריאת יידיש.
המורה לעברית וליידיש, איש ההשכלה בן ציון ויינשטוק, העביר שיעורי תפילות ללא כיפה וציציות, ושיעורי שירה בצוותא בעברית – בעזרת חוברות שירים עבריים ותווים מוורשה ומארץ ישראל.
המילים העבריות בוטאו בהברה אשכנזית, ורק בסוף שנות העשרים החל המעבר להברה ספרדית.
תלמוד התורה הגדול שכן בבנין מודרני ומחומם. התלמידים קיבלו ארוחות צהריים חמות.
בחצר הבניין היו עצי פרי, גן ירק, מתקני התעמלות, מגרש כדורגל ששימש מקום אימונים להסתדרות הספורט, “מכבי”, ואף בית הספר המקצועי לתפירה לבנות, “אורט”.
בחנוכה ובפורים הוצגו בחדר האוכל מחזות בליווי מקהלה ותכנית אמנותית שיזמו המורים וביצעו התלמידים. מסיבות אלה משכו גם נוער שהגיע מחוץ לבית הספר.
תלמוד התורה הקטן (די קליינע) היה בית ספר דתי שהוקם על ידי תרומות ב-1912 והתרחב עד שב-1935 הגיע מספר תלמידיו ל-240.
לפי מתכונת החדר המתוקן, נלמדו בו מקצועות עבריים במקביל למקצועות היהדות, חומש ורש”י.
ליד בית הספר הוקמה סדנא ללימוד מלאכה, מסגרות ונגרות, בזכות תרומות נדיבי הקהילה, וכן גן ילדים.
התקציב לפעילת בית הספר התקבל מהקהילה היהודית, וכן הודות לפעילותן של נשות וועד שוחרי בית הספר, שגייסו כספים לבית הספר.
(*מקור: יד ושם ואגודת יוצאי בלץ)
