סיפורה של קהילת יהודי בלץ

קהילת בלץ קמה בסוף המאה ה-18 כאשר סוחרים ובעלי מלאכה יהודים הוזמנו להתיישב במקום כדי לפתח פעילות כלכלית ומסחרית באזור.
במהלך המאה ה-19 גדלה קהילת בלץ במהירות, ועד סוף המאה כבר היו בה כ-10,300 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסיית העיר.

יהודי בלץ עסקו במקצועות מגוונים, החל במקצועות היהודיים המסורתיים בתחומי המסחר והדת, וכלה מקצועות שהעיסוק בהם לא נחשב טיפוסי ליהודים – לדוגמה, רצענים, עושי אוכפים, עושי חותמות, עושי סבון, נגרים, ופועלי בניין.

רבים מיהודי בלץ התערו בסביבתם הכפרית. חלקם חכרו ואף רכשו אדמות ועסקו בחקלאות. הם גידלו חיטה ועיבדו כרמים ומטעי פירות.

בסוף המאה ה-19 נכתב עליהם בעיתון רוסי: “פיהם מלא תהילים כי חרוצים המה במלאכתם”. 

בתחילת המאה ה-19 נכבשה בסרביה בידי רוסיה והשלטונות הרוסיים עודדו הגירה יהודית לבלץ, על מנת לפתחה. בבלץ התקיימו ירידים חשובים של סוסים ובקר מכל בסרביה. בזכות היריד התפתחו בעיר שירותי אכסניה והוקמו בתי מרזח, בתי תה, מסעדות ואף בתי מלאכה ששירתו את פוקדי היריד.

היהודים הקימו טחנות קמח ומפעלי ממתקים ומזון, אלכוהול ומוצריו, סבון, נרות וצמר גפן. בלץ הייתה המרכז הגדול ביותר בבסרביה לייצור שמן חמניות; שמן החמניות שיוצר בבלץ יוצא למערב אירופה ואף מעבר לים.
תחנת הכח בעיר היתה בידי משפחת רוזנטולר היהודית.

לאחר מחצית המאה נוסדו בעיר בית חולים ובו 15 מיטות, “אגודה לעזרת חולים עניים” – בה תמכו הציבור הרחב וכן נדבנים בני העיר ואגודת “פרנסת עניים” לחלוקת מזון ועצי הסקה לעניי העיר.

מאוחר יותר נוסדו קרנות סיוע נוספות – “קרן של בעלי מלאכה יהודים” ו”קרן להכשרה מקצועית וחקלאית” – ואף נפתחה מסעדה לעניים.

באמצע המאה ה-19 היו בבלץ בית כנסת אחד, מעט בתי מדרש ו”חדרים” שמאוחר יותר הפכו ל”חדרים מתוקנים” וזכו לתמיכתם הסדירה של נדבנים.

במחצית המאה ה-19 החלו לפעול בבלץ בתי ספר ממשלתיים יהודיים, ביוזמת הממשל הרוסי שחתר לשלב את היהודים בחברה הכללית.
כך החלו רעיונות ‘ההשכלה’ להתפשט בקהילה. בסוף שנות ה-60 של המאה ה – 19 כבר היו תלמידים יהודים בבתי הספר הכלליים בעיר וילדים יהודים רבים נשלחו למורים פרטיים לשם לימוד רוסית, גרמנית וחשבון.

לקראת סוף המאה ה – 19 נוסד תלמוד תורה בו למדו חינם כ-100 ילדים עניים. הנדבן הלפרין ציווה לתת בנין מעזבונו לשם שיכון תלמוד התורה (כפי שציווה מעזבונו גם לבית החולים ולבניית בית מרחץ ציבורי).
מלבד מקצועות יהודיים כללה תכנית הלימודים רוסית וחשבון ומאוחר יותר – אף כיתות להכשרה מקצועית. בסוף המאה ה – 19 החל לפעול בעיר בית ספר יהודי עם דגש על ההשכלה, בו שולבו גם לימודי תורה.

בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 קטן קצב גידול אוכלוסיית היהודים בעיר בעקבות הגירה המונית.
לפי מפקד אוכלוסין משנת 1930, חיו בעיר 35,000 תושבים, ו-14,259 מתוכם היו יהודים.
העיר שימשה כמרכז תרבות יידיש.

לסיפור הקהילה בשואה – לחצו כאן !

אחרי מלחה”ע השנייה, החלו יהודים לחזור לבלץ.

ב-1959 סגרו השלטונות הסובייטיים את בית הכנסת האחרון שנשאר בעיר.

לפי מפקד אוכלוסין משנת 1970 היה מספר היהודים בבלץ בסביבות 15,000. בתחילת שנות ה-90 רוב היהודים מבלץ עלו לישראל.