מאת: פרופ’ עמנואל באלאן
בהתאם לנתוני מחקר שנערך בנושא, בזמן מלחמת העולם הראשונה גויסו לצבא רומניה 23.000 יהודים, דהיינו: אחד מכל עשרה יהודים שהתגוררו אז במלכות רומניה.
מחקר עכשווי של הפרופסור להסטוריה, עמנואל באלאן, (מנהיג הקהילה היהודית מפיאטרה ניאמץ) מראה שלפני מלחמת העולם הראשונה כמעט כל האוכלוסייה היהודית של רומניה הייתה נטולת אזרחות – דבר שלא מנע מהם השתתפות פעילה במלחמה בשורות הצבא הרומני.
“במפקד האוכלוסין משנת 1912 חיו ברומניה 241,088 יהודים – מהם 194,815 גרו בערים ו-46,273 התגוררו באזורים הכפריים. מכלל היהודים 4,668 היו בעלי אזרחות רומנית, 7,987 היו בעלי אזרחות זרה, כאשר 228,430 היו מחוסרי אזרחות כלשהי”, אומר פרופסור באלאן.
בהתאם למקורות ההסטוריים עליהם התבסס המחקר, מציין עמנואל באלאן שלמרות היותם מעטים בהשוואה למספר הכולל של תושבי רומניה, גם היהודים לחמו בחזית כדי שהאחוד הגדול מדצמבר 1918 יוכל להתקיים.
המחקר מציג את הנתונים הבאים: “23,000 חיילים של צבא רומניה היו יהודים, כלומר: גויסה כעשירית מהאוכלוסיה היהודית של רומניה דאז.
אי אפשר שלא להתייחס לאבידות שלהם בשלושת השנים של המלחמה: 882 הרוגים, 772 פצועים, 449 שבוי מלחמה, 3,043 נעדרים”.
המספרים בעבודתו של הפרופסור מציגים של-825 יהודים רומנים הוענקו מדליות בגין מעשי גבורה בזמן המלחמה. 220 מהם היו מעורבים בהצלת חייהם של אחרים בהיותם רופאים או חובשים.
התנדבות לעבודה בבתי חולים
המחקר מתייחס באופן מיוחד לתרומת יהודי אזור ניאמץ בזמן מלחמת העולם הראשונה ומביא גם דוגמאות של סיוע האוכלוסיה היהודית האזרחית בצורת: תרומות, גיוס כספים ופעילויות התנדבותיות אחרות.
“השתתפותם של היהודים מאזור ניאמץ במאמץ המלחמתי כללה גם תרומה של מוצרים לעבודה וגם תרומה כלכלית”.
בתי ספר יסודיים ובית הספר התיכון של הקהילה מפיאטרה ניאמץ הפכו לבתי חולים, ומספר בתי כנסת הפכו לבתי
חולים למחלות זיהומיות. היו יהודים שהציעו תרומות כספיות, לדוגמה לשכת מנורה אשר תרמה 16,046 ליי.”
דוגמה אחרת הוא מוריץ פישר, סוחר מבוזאני, אשר העמיד בחודש אוגוסט 1917 לרשות הצלב האדום מפיאטרה ניאמץ את ביתו שבעיר שכללה שישה חדרים גדולים, מחוברים לרשת החשמל.
והדוגמאות ממשיכות:
“בתאריך 22 ביולי 2017, יאטי קרייזל מפיאטרה ניאמץ, בעלת בית מלאכה של ניקוי וגיהוץ, הציעה לעבוד חינם עבור כל בתי החולים בעיר, בתנאי שיעמידו לרשותה עצי הסקה וסבון.
אויסטה סטיירמן מרומן הציע לצרכי הצבא 24 זוגות גטקס או 59 מטר בד לתפירתם, שהוא קנה מכמה נשים מאזור העיירה טרגול ניאמץ במחיר של 180 ליי. ” גם מאזור זה קיימות מספר דוגמאות של יהודים אשר השתתפו במאמץ המלחמתי בתרומות חומריות וכספיות. כך קרה שמספר תושבים העמידו לרשות הצבא את בתיהם הפרטיים .
“יזאק ברמן, סוחר מטרגול נימאץ, העביד לרשות הצבא את קומת ביתו, שהורכבה מארבעה חדרים בהם 10 מיטות. תושבים אחרים אספו בד או ביגוד. דוד סגל מטרגול ניאמץ קנה 64 מטר בד צרור, 9 מטר גרירת בד , 19 חולצות ארוכות מפשתן, 5 זוגות גטקס מפשתן ו-3 מגבות, שעבורם שילם 300 ליי” וכן הלאה…
נכסים שהופקעו והועברו לרשות הצבא הרומני בעת הצורך
פרופסור עמנואל באלאן מוסיף ומוכיח כי בניינים שונים מרכושה של הקהילה היהודית הועברו לרשות הצבא, ללא כל שכר.
“בית הכנסת ליפיצר מרחוב קוזה הועבר והופקע לטובת “ציידי ההרים” (חיל רגלים שמיועד למשימות באזורים הרריים), ובו זמנית בנין בית הספר הישראלי – רומני שכלל 13 חדרים הפך לבית החולים הצבאי מספר 430, מיועד לתת מענה לבעיות כירורגיות. היהודים לא דרשו אז כל שכר בגין הבניינים שהעמידו לרשות הצבא. כמו כן, עבור בנין בית הספר והבניינים בהם פעל בית החולים מספר 374 בבוזאו אשר מצא מקלט בארבעה מקומות – כולם רכושם של הקהילה היהודית.
על פי המחקר, המקום הראשון שהופקע לשימוש הצבא היה בתאריך 1 בדצמבר 1916. היה ממוקם ברחוב שטפאן צ’ל מארה מטרגול ניאמץ, היו בו 5 חדרים, מחסן ומרתף והוא היה רכושו של קארול רובינשטיין. הבניין שימש לאדמיניסטרציית בית החולים וכמחסן מזון. בהמשך, ב- 1 לינואר 1917 הופקעו 4 חדרים נוספים מרחוב שטפאן צ’ל מארה, רכושו של אלקו לאזארין. המקום שמש כמטבח ומחסן של כלי מיטה.
ההפקעה השלישית הייתה ב-1 ליולי 1917, באותו הרחוב, 2 חדרים שהיו רכושו של ל.מ.נתנזון, אשר שימשו כמקום מגורים של החשב ולשכת הנהלת בית החולים. ”
המחבר מציין שהמאמץ המלחמתי של היהודים הוכר בחוקה מ-1923, כאשר הוענקו ליהודים זכויות אזרחיות.
“לצערנו הרב, שני עשורים בלבד לאחר מכן, הפכו היהודים לאויב המדינה והוכרזו כ”לא אמינים”… הם – אשר הקריבו את עצמם לצידו של הרוב למען קבלת העצמאות והשלמת הטריטוריה הלאומית”, סיכם עמנואל באלאן.
