את הביטוי “רומני גנב” שמעתי לראשונה כ-3 חודשים לאחר עלייתי ארצה, במהלך חגיגות יום העצמאות, שהתקיימו ברחבה שבמרכז קריית ים – ב’.
החלק האומנותי של החגיגות הללו כלל הופעתן של מקהלת המועצה המקומית, תזמורת המנדולינות של בית הספר “זבולון” ומנחה, שהיה מנהל מחלקת הגביה של המועצה, אשר לא עבר כל אודישן מוקדם כמנחה, מאחר וכל העובדים במחלקת הגבייה העידו שהמנהל שלהם מאד מצחיק ואף אחד לא העז להתווכח איתם.
החלק האומנותי הסתיים מוקדם מהמתוכנן, מפני שהקהל הוריד את המנחה מהבמה אחרי הבדיחה השלישית שהוא סיפר ואז הוזמן הקהל לרקוד הורה במעגלים, עד אור הבוקר.
למרבה האירוניה ריקוד ההורה הוא מונוטוני, שלא מתפתח לשום מקום וגם לא השאיר רושם כלשהו על אומנות המחול. הוא מתמצה בשלושה דילוגים ימינה, שתי קפיצות קלות במקום ושוב שלושה דילוגים ימינה וחוזר חלילה.
על כן, לאחר שני ריקודי הורה סוערים ברחבה, החלו בני כיתתי לפרוש ממעגלי הרוקדים והחלו לטייל הלוך ושוב כחבורה אחת, ברחוב הראשי של קריית ים.
בשלב מסוים הבחנתי שאחת מבנות כיתתי הסירה את הסוודר שלה, הניחה אותו על אחד הספסלים שבדרך והמשיכה בדרכה ללא הסוודר. כמחווה ג’נטלמני ואבירי אספתי את הסוודר של הנערה ופניתי אליה כדי להחזירו לידיה.
באותו רגע מכונן בחיי, נפל דבר: שלמה כהן, הנער הכי מקובל ונערץ בכיתה, ראה אותי מושיט את הסוודר האבוד לנערה האובדת, הצביע עלי וצעק, כשחיוך גדול על פניו: “רומני גנב!!”. כל החבורה פרצה בצחוק היסטרי שהגביר את תחושת המנהיגות של שלמה כהן, והעידה כאלף עדים על חוש ההומור המפותח של שלמה כהן…
אנוכי, שהייתי אז עולה חדש שרק החל את לימודיו בכיתה, חשתי כאילו סכין ננעצת בליבי. לעלבוני לא היה גבול. התרחקתי מהחבורה העליזה, חזרתי הביתה במפח נפש ודמעות שחנקו את גרוני. הסתגרתי בחדרי והתחלתי לחשוב מחשבות אובדניות… ביחס לשלמה כהן.
בשל הטראומה באותו ליל עצמאות, נמנעתי במשך שנים מלהודות בכך שאני “רומני”. כל אימת ששאלו אותי – מאיפה אני, השבתי תשובה קצרה ותכליתית בת 23 מילים כדלקמן: “הורי מצ’רנוביץ’ שבחבל בוקובינה, השייך כיום לאוקראינה, והיה פעם חלק מברית המועצות ולפני כן, השתייך לאימפריה האוסטרו – הונגרית. בגלל זה דיברתי רק גרמנית בבית”.
לאחר המהפכה של שנת 1989 ברומניה, התמלאתי גאווה ואהדה כלפי העם הרומני, וכלפי יוצאי רומניה שעלו ארצה ומאז תשובתי לשאלה – “מאיפה אתה?”, הצטמצמה מ-23 מילים למילה אחת בודדת: “מרומניה”.
זמן קצר לאחר שפתחתי משרד עצמאי לעריכת דין, הופתעתי לראות במשרדי את שלמה כהן אשר ביקש שאייצג אותו בתיק פלילי שהוגש נגדו בגין מעשי הונאה והעלמות מס שהוא ביצע. סוכם בינינו שאם במשפט לא יוטל עליו מאסר בפועל – אקבל בונוס כספי.
תוצאות המשפט היו טובות למדי ושלמה כהן – אשר כבר השלים עם המחשבה שהוא יהיה אסיר ציון באחד מבתי הכלא בארץ נידון לקנס בלבד.
בשובנו למשרדי בתום הדיון דרשתי משלמה כהן לשלם לי בונוס בסכום גבוה במיוחד.
“למה כל כך הרבה כסף?” שאל שלמה.
על כך עניתי בשמחה לאיד: “שליש מהסכום עבור הטיפול שלי בתיק שלך; שליש פיצוי על כך שהרסת לי את יום העצמאות הראשון שלי בישראל; ושליש על כך שבגללך נאלצתי לפרט במשך שנים רבות את ארץ מוצאי ב-23 מילים”.
שלמה כהן רשם לי שיק על מלוא הסכום ובדרכו החוצה הוא לחש לי : “רומני גנב”.
הושטתי לשלמה כהן העתק של גזר הדין שלו ואמרתי לו: “הגונב מגנב פטור”.
