קהילת סורוקה – חיי תרבות ורוח בקהילה

קהילת יהודי סורוקה היא אחת מבין הקהילות היהודיות הוותיקות ביותר בחבל בסרביה.

הקהילה שהחלה כקהילה קטנה בשלהי המאה ה – 16, הלכה וגדלה עד שהיוותה יותר מ-50% מאוכלוסיית העיר סורוקה בשנת 1897.

במהלך מלחה”ע השנייה ובעקבות אירועי השואה, הצטמצמה משמעותית גודלה של הקהילה היהודית בסורוקה ויהודים רבים היגרו למדינות אחרות, ביניהן: ישראל, ומדינות שונות ביבשת אמריקה.

למרות זאת, נשארה במקום קהילה מצומצמת של יהודים המתקיימת עד ימינו.

תולדות הקהילה לפני מלחמת העולם השנייה

עדויות ממשיות להתיישבות יהודית בעיר סורוקה מתחילות להופיע עוד מהמאה ה-16 בדמות מצבות יהודיות בבתי קברות.
בתקופת שלטונה של נסיכות מולדובה, הקהילה היהודית בעיר הייתה יחסית קטנה והורכבה ממספר משפחות מצומצם, אך עם סיפוחה של בסרביה לאימפריה הרוסית לאחר המלחמה העותומאנית-רוסית, האוכלוסייה היהודית בעיר גדלה משמעותית. במטרה לאכלס את השטחים החדשים שסופחו לאימפריה, הוביל המשטר הרוסי מדיניות חדשה של הטבות למתיישבים חדשים באזור כדוגמת פטור ממסים, פטור משירות צבא למספר שנים ואישורי תעסוקה בחקלאות.
מדיניות זו עודדה עליה מסיבית של יהודים לבסרביה ולסורוקה בפרט, שרצו ליהנות מההטבות ולהקים מושבות חקלאיות.
עד שנת 1864 האוכלוסייה היהודית בסורוקה גדלה אל למעלה מ-4,000 איש. בתקופה זו התפרנסה הקהילה היהודית בעיר מעבודות מלאכה, מסחר וגידולים חקלאים כגון: טבק, ענבים ופירות נוספים.
במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה ה – 19 , המשיכה האוכלוסייה לגדול ויהודים נוספים עברו להתיישב בעיר בעקבות מספר גזירות של הממשל הרוסי, שמנעו מהם לעסוק בתחום החקלאות בכפרים ובאזורים הסמוכים לעיר.
גלי התיישבות אלו אפשרו את התפתחותה של הקהילה היהודית בעיר שהגיעה לשיא גודלה בשנת 1897, עם אוכלוסייה המונה קרוב ל-9,000 יהודים שהיוו כ-57% מאוכלוסיית העיר.

מלחה”ע הראשונה גרמה ליהודים בעיר סבל רב.
רבים מבניה גויסו לצבא ובעיר התבצעו מעשי רצח וביזה בידי הצבא הרוסי שנסוג מהעיר. בסוף המלחמה סורוקה עברה לשליטה רומנית ובכך הקשר הרוחני לקהילה היהודית ברוסיה פסק וקשרי המסחר החקלאיים של העיר נהפכו ללא זמינים.
כל אלו ואירועים אנטישמים נוספים שהתרחשו בעיר, גרמו ליהודים רבים להגר אל מדינות אחרות דוגמת: ארה”ב, ארגנטינה, ברזיל, וגם לישראל.
אחד מהמקרים האנטישמיים שקרו בעיר נגמר בירי של חיילים רומנים בשישה צעירים יהודים.
גלי ההגירה מהעיר גרמו לאוכלוסייה היהודית להתכווץ כמעט במחצית ובשנת 1930 חיו בעיר כ-5,000 יהודים שהיו רק 36% מהאוכלוסייה בעיר.

מוסדות הקהילה

בית הכנסת הראשי בעיר נבנה בשנת 1775 ובמהלך שיא פריחתה של הקהילה היהודית בסורוקה היו פעילים בעיר כ-17 בתי כנסת.
בשנת 1886 נבנה בעיר בית חולים יהודי ובתחומי העיר פעלו בתי ספר יהודיים אשר שילבו בנוסף לתכני הלימוד הרגילים גם תכנים עבריים ולאומיות יהודית.

2 אישים מוכרים בקהילה

עקיבא אטינגר – יהודי מומחה לחקלאות מטעם יק”א (= החברה היהודית להתיישבות) שהגיעה לבסרביה בשנת 1898, במטרה לקדם ולשפר את החקלאות באזור ובפרט בסורוקה וסביבתה.
אטינגר הקים בית ספר לחקלאות שהכשיר בוגרים רבים וסיפק פתרונות לבעיות חקלאיות שהתרחשו בעיר ובישובים השכנים, ובכך תרם רבות לבסיס החקלאות בעיר סורוקה.
נוח רוזנבלום – מורה יהודי בעיר שביחד עם עמיתו, אברמוביץ’ גינזבורג, החליטו לפתוח חדר לימוד לעברית. מוסד זה היה הראשון מסוגו בבסרביה, אך נסגר שנתיים מאוחר יותר בעקבות תחרות עם מורים אחרים בעיר.

פעילות ציונית בעיר

בשנת 1890 הוקמה בעיר אגודת חובבי ציון כחלק מאותן אגודות שהוקמו בכל רחבי מזרח אירופה וברומניה בפרט.
אגודות אלו הוקמו בשלהי המאה ה-19 בעקבות ההתעוררות הלאומית שהתרחשה בשנים אלו ובעקבות אירועים אנטישמיים כדוגמת: פרעות בדרום רוסיה ואי מתן אזרחות רומנית ליהודים בעקבות לחצים של חוגים אנטישמים.
בתנועה היו כ-200 חברים והיא התחזקה אף יותר לאחר הקונגרס הציוני הראשון (כביכול) ב-1897. בזכות התנועה, בשנת 1891 מספר יהודים תושבי העיר סורוקה ביצעו עליה לארץ ישראל והתיישבו בנס ציונה.

לסיפור הקהילה בשואה – לחצו כאן !

מלחמת העולם השנייה / השואה

בשנת 1939 בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, סופחה מולדובה לברה”מ ובכך חזרה סורוקה לשליטה רוסית.
ביולי 1941, מעט לאחר מבצע ברברוסה, פלשו הכוחות הגרמנים והרומנים לסורוקה. עם כניסתם לעיר, נורו כ-200 יהודים במקום ושאר היהודים, ביחד עם יהודים מיישובים נוספים במולדובה, רוכזו בעיירה וירטג’נו.
לאחר ריכוז היהודים בעיר החל תהליך גירושם למחנות הריכוז בטרנסניסטריה.
על מנת להגיע למחנות שבטרנסניסטריה היה על היהודים לעבור את נהר הדניסטר דרך מספר מוקדים אפשריים כאשר שני המוקדים המרכזים לחצייה היו מוגילב וריבניצה. רבים מהיהודים מצאו את מותם מקור, תשישות או ירי של חיילים גרמנים ורומנים בדרך אל אותם מחנות או במחנות עצמם.
יהודים רבים נשלחו מאותם מחנות ריכוז בטרנסניסטריה למחנות ההשמדה בפולין והערכות הן שקרוב ל-6,000 יהודים נרצחו במהלך אותה התקופה, המהווים מספרית כמעט את כל האוכלוסייה היהודית של סורוקה.

לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה

לאחר מלחה”ע השנייה, סופחה שוב סורוקה לברית המועצות.
יהודים ששרדו מהעיר, מהכפרים השכנים או שברחו לסיביר חזרו להשתקע בסורוקה, כשבשנת 1959 הקהילה היהודית בסורוקה חזרה למנות כ-2,200 יהודים.
בתקופת השלטון הקומוניסטי התקיימה מדיניות איסור על ביצוע מצוות ומנהגים דתיים ברחבי המדינה, כחלק ממדיניות זו בית הכנסת האחרון שפעל בעיר נסגר בשנת 1966 ומאפיית המצות האחרונה בעיר נסגרה בשנת 1970, עובדי המאפייה נעצרו בידי הרשויות.
בשנות ה-70 החלה המדינה לאפשר עלייה של יהודים לארץ ישראל וכבר ב-1970 הצטמצמה הקהילה היהודית בעיר לכ-1,800 נפשות.
עד שנת 1979 הקהילה היהודית מנתה כ-1,500 יהודים ועם התפרקותה של ברית המועצות רוב יהודי העיר עלו לישראל או היגרו לארה”ב.
בשנת 2004 מספר היהודים בעיר סורוקה עמד על כ-200 יהודים בלבד.

הנצחת הקהילה

בסורוקה ישנם שני אתרים לזכרה של הקהילה היהודית שנספתה במהלך השואה: אנדרטה אחת הוקמה בשנת 1972 לזכר 41 היהודים שנהרגו על הגשר בדרום העיר, גשר בקירובסקי, מהלך גירוש יהודי העיר לטרנסיניסטריה.
שמותיהם של 37 מתוך 41 רשומים בעברית וברוסית כש4 הנותרים לא זוהו עד היום. אנדרטה שנייה הוקמה בבית הקברות היהודי לאחר התפרקות ברה”מ לזכרם של 6,000 היהודים שנרצחו בשואה.

רבני העיר
ככל הנראה הראשון בה, בלט רבי דוד שלמה אייבשיץ, מצדיקי תנועת החסידות ומחבר הספר “לבושי שרד”.
הרב אייבשיץ, פעל בעיר בראשית המאה ה- 18 והחל לפעול לענייני היהדות בעיר. הוא הקים בה את הישיבה הראשונה בבסרביה, וכן הפיץ בה את משנת החסידות. בשנת 1897 מנתה הקהילה היהודית בסורוקה 8,763 תושבים, שהיו למעלה ממחצית תושבי העיר.

לפני המלחמה הגדולה, היה ליהודים הקהילה בית ספר, בית חולים ובית אבות משלה. הקהילה הושמדה כולה עם כניסת הנאצים לעיר.

כיום מתגוררות בעיר כ-150 משפחות יהודיות ובעיר פועל סניף של חב”ד.

(** מקורות: המכלול, בית התפוצות)