קהילת טרגו־ניאמץ – חיי תרבות ורוח בקהילה

בשנים 1504-1822 היה האזור תחת שלטון טורקי.

לפי המסורת, קיבלו היהודים הראשונים בטרגו ניאמץ את זכות הישיבה שלהם מידי שליט מולדובה, שטפן הגדול, בסוף המאה ה-15.
ב-1579 גורשו ממולדובה וחזרו במאה ה-17.

מורדים יווניים הציתו את העיר ב-1821 ושחטו מחצית מהאוכלוסייה היהודית במקום.
ב- 1849 נהרס בית-כנסת עתיק בפקודת ראש המינזר; יהודים התנגדו בכוח ושישה מהם נהרגו.
הקהילה שיגרה משלחת לקושטא והמינזר חויב בתשלום פיצויים ליהודים.

5 עלילות-דם פקדו את הקהילה תוך 150 שנה, בין 1710 ל-1859.

בסוף המאה ה-19 מנתה הקהילה 3,670 נפש (42% מכלל האוכלוסיה).

בית-ספר שנוסד ב-1890 נסגר ב-1893 בלחץ האדוקים אך נפתח מחדש כעבור ארבע שנים.

בשנת 1911 היו בקהילה 760 ראשי משפחה ו- 300 מהם קיבלו תמיכה מן הקהילה.

יהודי העיירה סבלו מרדיפות והתנכלויות.
לאחר האמנסיפציה נרשמו בשנת 1930 שני יהודים במועצת העיר מטעם “התאחדות היהודים הרומנים” ובשנת 1931 נבחר סגן ראש עיר יהודי.

בשנת 1932 קיבלה הקהילה היהודית מעמד רשמי כגוף משפטי.

לסיפור הקהילה בשואה – לחצו כאן!

ב-1947 היה מספר היהודים בעיר 2,900.
בשנת 1950 ירד מספרם ל-1,800.
ב-1954 שימש ברבנות בקהילה הרב שלמה דראמר.
ב-1969 התגוררו בפיאטרה ניאמץ כ-50 משפחות יהודיות.

יהודי העיר עסקו במסחר בהמות, עור, שמן, שעווה, גבינה וצמר. לפי הרישומים ב- 1910 פעלו בעיר 240 סחורים, 110 חייטים, 56 סנדלרים, 24 פחחים, 18 נגרים ו-254 בעלי מקצועות שונים.

מרבני העיר:
רבי אברהם משה ברוידא (Broide) – נפטר בשנת 1627.

רבי משה שמלקה.

רבי משה יואל הכהן – מחבר הספרים: “חלת לחם ושיורי ברכה”, “מי השילוח”.

רבי חיים מרדכי רולר (Roler) – נולד ב – 1868 ונפטר ב – 1946.
היה מגדולי הרבנים בדורו שנודע כפוסק גדול ומומחה בהתרת עגונות. לאחר נישואיו בתרמ”ה היה סמוך על שולחן חותנו שהיה המשמש של רבי יצחק פרידמן מבוחוש, מייסד חסידות בוחוש.
היה רבה של העיר במשך 50 שנים.
בחוה”מ פסח תש”ד גורש עם בני קהילתו ועבר לבוקרשט ובתמוז תש”ו עלה ארצה.
מחבר הספרים: שו”ת “באר חיים מרדכי”, “חידושי בן יאיר” על התלמוד הבבלי, “שער נפתלי” על הפטרות “שלוש דפורענותא” ו”שבע דנחמתא”, “שירת דבורה”, “ברכי נפשי וחמש עשרה שיר המעלות”, “מאמרי באר חיים מרדכי” (כולל את “שלוש עשרה עיקרים” ו”גדול השלום” על פרשת יתרו וביאור להפטרת שבת הגדול), ביאור להגדה של פסח.
הרב רולר פעל רבות להתרת עגונות לאחר כל אחת משתי מלחמות העולם והתיר מעגינותה גם את בת הרב המפורסם מאוד בזמנו, הרב מאיר אריק.

בתי כנסת
בית הכנסת הראשון נבנה מאבן בשנת 1737.
בשנת 1774 עלה באש ולא הותר לבנות אחר מאבן.
בשנת 1821 נשרף המבנה מעץ.
בשנת 1849 נהרסו בית הכנסת והמקווה בפקודת ראש המנזר ובקרב של הקהילה היהודית, נהרגו 6 יהודים.
רק בשנת 1856 בעקבות מסמך מחייב שהשיגה הקהילה היהודית מהוזיר בקושטא ניתנו לקהילה מגרש חדש וחומרי בניין, לבנות את בית הכנסת.

בעיר נמצא בית כנסת בשם Craftimen’s ששוחזר כנראה ממבנה בית הכנסת מ- 1870 ושיפוצים נוספים נערכו בו במהלך השנים.
כיום מתגוררת בבית הכנסת בעזרת הנשים מקומית תמורת עבודות ניקיון בבית הכנסת.

בית העלמין היהודי
בית העלמין העתיק של יהודי טרגו ניימץ עמד סמוך למנזר.
המצבות הראשונות הנרשמות בו הם עוד מ – 1677 ומ – 1689.

בית עלמין נוסף נחרב כאשר התמוטטה גבעה במקום. חברה קדישא פעלה בעיירה ופנקס הרישומים מתחיל משנת 1753.

כיום, מתוחזק בית הקברות ע”י משפחה מקומית המתגוררת בבית הטהרה, תמורת עבודות התחזוקה. 

ראשי הקהילה היהודית
מר מישו דוידוביץ’ ז”ל
עו”ד ברקו קומנשטר ז”ל

(** מקורות מעורבים: בית התפוצות, ויקיגניה, פנקס הקהילות: רומניה, כרך ראשון)