קהילת בוקובינה – עובדות ומספרים

בוקובינה הוא אזור היסטורי שמחציתו הדרומית (מחוז סוצ’בה) ברומניה ומחציתו הצפונית (מחוז צ’רנוביץ באוקריאנה) .
האזור משתרע על שטח של 10,422 קמ”ר, הוא מיוער מאוד ומייצא עץ, טקסטיל, מלח, מנגן, ברזל ונחושת.

מהמאה ה – 14 ועד שנת 1774 הייתה בוקובינה חלק מהאזור המכונה “הארץ העליונה” בצפון נסיכות מולדובה. עם תחילת השלטון האוסטרי, נקבע השם בוקובינה באופן רשמי.
בשנים 1775–1918 הייתה דוכסות רב-אתנית במסגרת האימפריה ההבסבורגית . בצפון-מערב גובלת בוקובינה בגליציה המזרחית, בדרום-מזרח עם אזור בוטושאן שבחבל מולדובה ובדרום-מערב עם אזור טרנסילבניה שברומניה.

דמוגרפיה

בשנת 1775 מנתה אוכלוסיית בוקובינה כ-60,000 נפש, וזו תפחה בעידוד האוסטרים ל-800,000 בשנת 1910.
בבוקובינה התיישבו בני קבוצות אתניות שונות: בראש ובראשונה גרמנים, רומנים ורוּתֶנים (שהוא כינוי כולל לסלאבים מזרחיים) כמו גם: יהודים, הונגרים, צוענים ומיעוט קטן של רוסים ופולנים.
על פי מפקד-תושבים משנת 1910, הגרמנים האתניים היו קבוצת מיעוט (כ-21% מן האוכלוסייה הכללית המקומית) והאוכלוסייה היהודית הייתה גדולה יותר מזו הנוצרית.
כיום, המצב הדמוגרפי שונה מאוד.
צפון בוקובינה נכללת בתחומי אוקראינה ומאוכלסת בעיקר באוקראינים.
בדרום בוקובינה, שבתחומי רומניה, רוב התושבים הם רומנים.
כמעט כל התושבים היהודים, הגרמנים והפולנים, נטשו את האזור.
לפי המפקד האוקראיני משנת 2001, מנתה האוכלוסייה במחוז צ’רנוביץ (צפון בוקובינה): 75% אוקראינים (689,100), 12.5% רומנים (67,200), 7.3% מולדובים (מולדובים-רומנים) = 114,600 ו – 4.1% תושבים רוסים.
היתר הוא מיעוט המורכב מפולנים, ביילורוסים ויהודים.
בדרום בוקובינה 98.5% מהאוכלוסייה הם רומנים ו – 1.5% הם אוקראינים על פי המפקד הרומני מ-2005.

הסטוריה בקצרה –

לפני המאה ה-14
מאז התקופה הרומית אוכלס אזור בוקובינה של ימינו בדאצ’ים.
במאה ה-5 לספירה ישבו במקום האווארים – עם שהיגר לאזורים הללו ממזרח אסיה. גם שבטים סלאבים איכלסו את המקום והשפיעו על האוכלוסייה הטרום רומנית. החל מהמאה ה – 9 ועד ראשית המאה ה-14 חלקים מהאזור היו בשליטת נסיכות קייב.

בוקובינה כנסיכות מולדבית
בוקובינה שבמורדות המזרחיים של הרי הקרפטים, שכנה בעבר בלב נסיכות מולדובה. העיר סוצ’בה הייתה בירת המדינה ב – 1388.
שם החבל ‘בוקובינה’ כחלק מנסיכות מולדובה מוזכר בתעודה מימי השליט, פטרו מושאט, משנת 1392.
בוקובינה, שהייתה ידועה בעיקר כ”ארץ העליונה” Ţara de Sus  נשארה חלק מנסיכות מולדובה עד לשנת 1769.
הנסיכות כולה הייתה עד סוף המאה ה – 15 ביחסי חסות עם פולין והחל משנת 1512, מדינה בחסות האימפריה העותומאנית. בשנת 1769 נכבשה על ידי רוסיה לשש שנים וב – 1775 הועברה השליטה לאוסטרים.

האימפריות האוסטרית והאוסטרו-הונגרית (1775-1918)
פירוש השם בוקובינה הוא “ארץ עצי האשור”.
שם זה נפוץ בהדרגה בתקופה האוסטרו-הונגרית.
לפני כן, נקרא החבל: “הארץ העליונה”, “ארץ מולדובה”, “פלונינה” (Plonina), “קורדון” (Cordon) ו”ארבורואסה” (Arboroasa).

באוקטובר של 1774 נכבשה בוקובינה בידי אוסטריה, בטענה שהיא נחוצה למעבר בין טרנסילבניה לגאליציה, שעברה לשליטה אוסטרית במסגרת חלוקת פולין ב – 1772.
ב – 02.07.1776 נקבע ב הסכם פאלמוטקה כי באזור זה יעבור הגבול הרשמי בין האימפריה האוסטרית לבין זדו העותומאנית.
וכך, עד לשנת 1918 הייתה בוקובינה ארץ הכתר המזרחית ביותר באימפריה האוסטרית (לימים: האוסטרו-הונגרית), ובירתה הייתה צ’רנוביץ.
ב – 1849 זכתה בוקובינה למעמד של ארץ כתר ודוכסות.

סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שימשה אדמת בוקובינה שדה קרב בין הצבאות הרוסים והאוסטרים.
עם קריסת האימפריה האוסטרו-הונגרית, בחורף 1918 מבקש ינקו פלונדור מהצבא הרומני להיכנס לאזור.
ב – 28.11.1918  אוחדה בוקובינה עם רומניה במסגרת “רומניה הגדולה” – מה שהוסדר רשמית בחוזה סן-ז’רמן בשנת 1919.

ממלכת רומניה (1919 – 1944)
ב – 28.06.1940 נכבשה צפון בוקובינה בידי הכוחות הסוביטיים.
לזמן קצר חזרה השליטה לידי הרומנים, אך ברה”מ שבה לשלוט בחבל הארץ הצפוני של בוקובינה.

תקופת מלחמת העולם השנייה
בשנת 1941, הגיעו לבוקובינה יהודים רבים אשר נמלטו מהעיירה השכנה, ורחובינ  ויחד עם רוב יהודי בוקובינה הוגלו במלחמת העולם השנייה לז’בוקריץ שבחבל טרנסניסטריה. רבים לא שבו משם.
כיום נמצאת דרום בוקובינה בשליטה רומנית ומורכבת בעיקר מהמחוזות סוצ’בה ובוטושאן. צפון בוקובינה היא חלק מאוקראינה כמחוז צ’רנוביץ.

מושלי בוקובינה

אוסטרים
– מאיור גנרל, גבריאל ספלני (1775-1778) (Gabriel Freiherr von Spleny)
– הגנרל, קרל הברון מאנצנברג  (1778) (Karl Baron von Enzenberg)
– הברון משמואק  (Baron von Schmueck)

רומנים
– אלכסנדר ריאושנו  (Alexandru Rioșanu) (1941)
– בריגדיר גנרל, קורנליו קלוטסקו    (Brigadier General Calotescu) (1941)

(** מקור: ויקיפדיה)