קהילת אלבה־יוליה – חיי תרבות ורוח בקהילה

יהדות אלבה יוליה היא הקהילה היהודית שנוצרה והתקיימה בעיר אלבה יוליה (קרלסבורג) שבטרנסילבניה. 

קרלסבורג, שהייתה במשך זמן מה בירת נסיכות טרנסילבניה, ממוקמת בשוליים הדרומיים של החבל, על הגבול העותומאני והייתה נקודת מעבר לסוחרים יהודים שבאו מהסולטנות.
זרים לא הורשו להיכנס לטרנסילבניה והמסחר איתם התנהל באזורים מתוחמים בערי גבול דוגמת: סיביו, ברשוב וקרלסבורג. באחרונה – בה התנהל הסחר עם חלקי הונגריה-לשעבר שנשלטו בידי הסולטן, פעלו סוחרים יהודים רבים. משלהי המאה ה-16 פעל בעיר בית דין רבני וממנה היו מסתננים היהודים גם לתוך פנים הארץ, למרות האיסורים.

ב – 18.06.1623 התיר נסיך טרנסילבניה, גאבור בתלן, באופן רשמי את מגורי היהודים בערי הנסיכות כמו גם זכויות מסחר נדיבות.
אחריו ב – 1653, קבע הנסיך גיירג’ ראקוצי שהיהודים יוכלו להתגורר רק בקרלסבורג.
הם הגיעו גם למקומות יישוב אחרים, אך רק בחזקת נסבלים וללא זכויות ישיבה רשמיות.

מתחילת המאה ה- 18 גדל מספר היהודים האשכנזיים באלבה יוליה, ובמיפקד משנת 1735 היו שם יהודים מפולין, מטורקיה, ממולדאביה, מואלאכיה, מהונגריה, ממוראביה ומהעיר בלגראד.

במאה ה – 18 ואחר כך במאה ה – 19 עד שנת 1848 בטרנסילבניה הייתה קהילת קרלסבורג היחידה שהוכרה רשמית, והיא ייצגה כלפי השלטונות את כל יהודי החבל – הן מנהלית והן לצורכי מיסוי.

תחילה הייתה הקהילה ספרדית, אך בהמשך, הגיעו פליטים אשכנזים מפולין.
הקהל הספרדי קיים קשרים עם יהודי הבלקן ונשמע לפסקי הרבנים יצחק בן משה ולוי ירושלמי – שניהם מבלגראד.
כשהקהילה גדלה בצורה שאיפשרה לה להחזיק רב במשרה מלאה, הראשון שמונה היה יוחנן בן יצחק רוסו מבלגרד.
הפרנס הראשון של הקהילה, דוד בן בנימין, נולד ב – 1710 במשפחה שמוצאה מפולין וכך חיו בקהילה אחת אשכנזים וספרדים. תואר אב בית דין קרלסבורג היה “רב המדינה דזיבנבירגן” (במסמכי המדינה: “הדיין הראשי של יהודי טרנסילבניה”).
כשהתרבו האשכנזים, ב – 1761 הביאו אלה גם רב אשכנזי מקרקוב, בנימין זאב וולף.
על פי ספר התקציב, ידוע כי ב – 1744 היו באלבה יוליה שתי קהילות: אחת ספרדית ואחת אשכנזית ולכל קהילה בית הכנסת שלה והחזן שלה.
הצורך לשלם במאוחד את המיסים המוטלים על היהודים הביא לכך ששתי הקהילות פעלו יחד בתחום גביית המיסים ובכל הנוגע לייצוג כלפי הסמכויות החיצוניות.
ההנהגה האדמיניסטרטיבית הייתה משותפת ובמהלך השנים האשכנזים הפכו לרוב .

פנקס הקהילה לתקופת 1736-1835 נשתמר כולו ובו רשומות בעברית, ביידיש, בלאדינו, בגרמנית ובהונגרית.

אחרי קונגרס יהודי הונגריה (1868) נשארה הקהילה היהודית באלבה יוליה קהילת “סטאטוס קוו”, עד שהתמזגה עם הקהילה החרדית בעיר בשנת 1932.

ב- 1883 יצא לאור בעיר עיתון יהודי בשם “זיבנבירגר איזראעליט”.

ב – 1920, שנת חוזה טריאנון והסיפוח מהונגריה לרומניה, חיו בעיר ששמה שונה עתה לאלבה יוליה 1,770 יהודים מתוך אוכלוסייה כוללת של 9,645 תושבים, וב- 1930 היו 1,560 (מתוך 12,280 תושבי העיר).

התחזקות התנועה הליגיונרית הביאה בהדרגה להכבדה הולכת וגדלה על חיי היהודים.
אלבה יוליה נעשתה מוקד לפעולות “משמר הברזל” האנטישמי וב – 1938 התפוצצה פצצה בבית הכנסת המקומי ובמהלך הרומניזציה הוחרם כל רכוש הקהילה ב – 1941.
במהלך מלחה”ע השנייה רוכזו באלבה יוליה כל יהודי הסביבה וכך גדל מספרם ל – 2,070 בשנת 1947 אך לאחר מכן ירד בהתמדה בעקבות הגירת היהודים (מרביתם עלו לישראל בשנות ה – 60) וב – 1990 נשארו רק כמה עשרות.

רבנים
בין רבני הקהילה האורתודוקסית נמנו: הרב שלמה פישר, הרב משה אליעזר קראוס, רב העיר כל תקופת השואה ועד 1947 ורבי אברהם פרידמן.
הרב הידוע ביותר מעיר זו היה רבי יחזקאל פנט (1823-1845), תלמידו של רבי מנחם מנדל מרימנוב וכן ראשון מפיצי החסידות בטרנסילבניה. בעבר הייתה העיר בירת טרנסילבניה, ואז רבי יחזקאל שימש כרב החבל כולו.
הרב האחרון שכיהן בקהילת אלבה-יוליה היה רבי משה אליעזר קרויס, שהיגר לאחר השואה לאנגליה – שם שירת כדיין בערים לידס ולונדון.

למאמר בהרחבה על בית הכנסת “מראה יחזקאל” – לחצו כאן !

(** מקורות: בית התפוצות וויקיפדיה)