אחותי ואנכי היינו הילדים היהודים היחידים בבית הספר העממי בו למדנו בבוקרסט. עובדת היותנו יהודים, לא הייתה ידועה לילדי ומורי בית הספר שלנו ….וטוב שכך.
שמה של אחותי ברומניה היה הלנה. רק עם עלייתנו ארצה שונה שמה לשם עברי.
בנצרות ישנם קדושים רבים וכל יום בשנה חוגגים את יומו של קדוש אחר.
בין הקדושים הזוכים לחג מיוחד במהלך השנה, הייתה גם “הלנה הקדושה”. כאשר אחותי הייתה בכיתה ב’, היא הגיעה, כרגיל, לבית הספר בחג ל”הלנה הקדושה” ולפתע, עם כניסתה לכיתה, פצחו כל הילדים בשיר נוצרי מסורתי שהוקדש לאחותי, הלנה, לרגל חגה. השיר לווה בכוריאוגרפיה מרשימה – אותה הכינו הילדים בהדרכת המחנכת, הגברת מונטיאנו, זמן ניכר לפני יום החג.
אחותי, שלא ידעה נפשה מרב שמחה, ולנוכח הפופולאריות הגדולה לה זכתה לפתע ללא עוול בכפה, נופפה לילדים והפריחה נשיקות באוויר כאילו היא עצמה הייתה –הלנה הקדושה.
לאחר מספר דקות נכנסה המורה, גברת מונטיאנו, לכיתה, בירכה את אחותי ושאלה אותה – כיצד מתכוונת משפחתנו לחגוג לאחותי את יום “הלנה הקדושה”. אחותי בת ה-8 שנסחפה שלא מדעת אל הרהורי כפירה נוצריים, השיבה למורה שאמא שלנו הכינה כיבוד לכל ילדי הכיתה וכולם מוזמנים אלינו הביתה בתום יום הלימודים.
עם סיום הלימודים, הסתדרו כל שלושים ילדי הכיתה בזוגות, כשכל זוג אוחז ידיים וכך נוצרה שורה עורפית ארוכה שהחלה עושה דרכה אל דירתנו, כאשר בראש המצעד ניצבה המורה מונטיאנו, שאחזה בידה של אחותי.
כאשר התהלוכה נכנסה לשביל המוביל לדירתנו, עמדו השכנים בחלונות דירותיהם ונופפו לילדים, אשר השיבו בניפוף מלא חשיבות עצמית.
הילדים חשו באותם רגעים התעלות רוחנית ודתית – אותה לא חשו מאז חג סבסטיאן קדוש שחגגו לילד אחר בכיתה- יום קודם לכן.
בהגיע המצעד לדלת דירתנו, נקשה המורה מונטיאנו על הדלת, אמא פתחה את הדלת ואז, באופן מתוזמן, בהנחיית המורה מונטיאנו, פצחו ילדי הכיתה בשירי הודיה נוצרים להלנה הקדושה, הלא היא… אחותי.
אילו האירוע הנ”ל היה מתרחש 40 שנים מאוחר יותר, אין לי ספק, שאמא הייתה מתחילה לחפש את המצלמה הנסתרת.
אך אמא נהגה בשיקול דעת ופשוט נכנסה לפאניקה.
כאשר אמא הבינה אט אט במה מדובר, היא החלה למרוט שערותיה מראשה ומלמלה: “מה אעשה עם הילדים האלה? מאיפה אביא להם כיבוד?”
תוך דקה, אמא נעלמה ולאחר כמה דקות היא שבה הביתה עם פרודוקטים שאספה מהשכנים אשר נופפו קודם לכן לתהלוכת הילדים.:
כעבור 10 דקות קיבל כל ילד סנדוויצ’ים, פירות ולקינוח כוס מים קרים וכפית קונפיטורה(dulceata) מתוך צנצנת ה dulceata שהייתה שמורה לאורחים בלבד.
בשלב מסוים הגיע גם אבא הביתה. הוא הופקד לאלתר על הצד התוכני של הערב. אבא ארגן חידון ידע נושא פרסים כאשר הפרס הראשון היה כפית נוספת של dulceata .
אך דא עקא- החידון של אבא היה קצר והילדים היו חסרי סבלנות. על כן, אבא החליט למשוך זמן ולסיים את חלקו באירוע בשירה.
אולם, מאחר והשירים היחידים שאבא הכיר, היו שירים ביידיש, שר אבא לילדים ברגש רב את: “א יידישע מאמע”. וכך, אב יהודי, שר לילדים נוצרים, שבאו לחגוג לביתו היהודייה חג נוצרי שיר ביידיש.
בסופו של דבר, החגיגה של אחותי הייתה מקסימה וכולם נהנו.
מסתבר שהאינטרקציה בין בני דתות שונות, עשויה להיות מהנה ומועילה…חבל שזה קורה רק אצל ילדים…
