בתחילת שנות השישים עליתי ארצה.
התופעות שגיליתי בישראל, עם עלייתי ארצה מרומניה הקומוניסטית הכניסו אותי להלם מוחלט.
תחילה, שמתי לב שכל הפרשיות הפוליטיות בארץ מנוסחות בצורת שאלות, עם סימני שאלה מאירי עיניים:
מי רצח את ארלוזורוב??
למה פירקו את הפלמ”ח??
איפה יוסל’ה (שומכר)??
מי נתן את ההוראה??
ברומניה הקומוניסטית לא שאלו שאלות; תוך יומיים היו תופסים את האשמים, תוך שבוע היה נגמר המשפט והנאשמים קיבלו מאסר עולם.
באותה תקופה, אנשים בארץ אמרו בפרהסיה, ללא פחד, שראש הממשלה עומד על הראש, ושהשר משה דיין אוסף עתיקות וצעירות.
אם ברומניה היו אומרים דברים כאלה על ראש הממשלה ועל שר בממשלה – תוך יומיים היו תופסים את מי שהעז לדבר ככה, תוך שבוע היה נערך המשפט והנאשמים היו מקבלים מאסר עולם.
ההלם שלי הלך והתגבר, כאשר גיליתי שאת הדברים הללו, שאמרו בפרהסיה על ראש הממשלה ועל משה דיין – היו נכונים.
אם ברומניה הקומוניסטית דברי הביקורות שנאמרו על המנהיגים היו גם נכונים, אזיי במשפט, בנוסף למאסר עולם, הנאשמים היו מקבלים גם עבודת פרך.
עם הגיעי ארצה בתחילת שנות השישים, סיפרו לי שעשר שנים קודם לכן, דהיינו, בתחילת שנות החמישים, היה בישראל “צנע” ולכל משפחה הקציבו כל שבוע מספר ביצים, קמח ועופות.
ברומניה הקומוניסטית אם היו מגלים שיש לך בבית ביצים, עופות וקמח – היו מיד עוצרים אותך וחוקרים אותך בסקוריטטה – איך השגת את כל המעדנים האלה.
אבל את ההלם הגדול ביותר קיבלתי, מיד לאחר שירדתי מהאוניה שהביאה אותי ארצה, כעולה חדש, וזה היה קשור למראות הארץ והחיים בה.
בטרם יציאתנו לישראל, סיפרו לנו ברומניה שאנחנו עולים למדינה של חולות מדבר וגמלים, בה אין מוצרי מזון והתושבים ניזונים רק מקונסרבים.
עם עלייתי ארצה, גיליתי את הפלא והנס הגדולים של הקמת מדינה באזור חולי ומדברי, כאשר מסביב אורבים לה אויביה ולמרות הכל היא איתנה, משגשגת, ומהווה עבורנו מולדת בה אנחנו חיים כ- “עם חופשי בארצנו” ובה הקמנו בית בו גדלו ילדינו והגשמנו חלום עתיק יומין של אבות אבותינו.
נדמה לי שרבים מאיתנו שכחו את הפלא והנס הנפלאים הללו – דבר שלכשעצמו גורם לי היום הלם ועצבות.
כנראה שרק עולה חדש יכול להבין את גודל הנס שמתרחש לנגד עינינו…
