מידי פעם אני נזכר בחפצים שונים בהם השתמשתי בשחר ילדותי, אשר מעלים על פניי חיוך מצד אחד ופוסט טראומה, מצד שני. אתן לכם כמה דוגמאות.
כובע הפרווה הרוסי – “כובע הקושמה”
בחורף הרומני המקפיא, חבשו ילדי רומניה כובע פרווה רוסי עם אוזניות עשויות מפרווה הקרוי – “קושמה”.
מאחר וכל כובעי “הקושמה” היו זהים, אירעו תקלות וילדי כיתתי החליפו ביניהם את הכובעים – דבר שגרם מידי חורף לפרוץ מגפת כינים בכיתה, שטופלה על ידי חפיפתו היום יומית של הראש בנפט.
מאבק הנפט כנגד הקינים של הכינים השתבש, עת התברר, כי ברית המועצות אומנם העבירה לרומניה כובעי “קושמה” רוסיים, אך בתמורה קיבלה את כל הנפט של רומניה – עד כי לא נותר נפט לכינים…
חוקן
ההבדל בין ישראל ורומניה הקומוניסטית דאז, בנושא התולעים, הוא – שבישראל התולעים מגיעות אל האדם – “POST MORTEM” בלבד, בעוד שברומניה התולעים הגיעו לאדם מיד לאחר היוולדו, ונשארו בקרבו עד בגרותו.
הנשק הנון – קונבנציונלי למיגור התולעים היה החוקן. מאחר ולהוריי הייתה דויטשה קולטור (DEUTSHE CULTURE) – דבר שגרם להם גאווה רבה – כונה החוקן בביתנו בשם הגרמני “קליסטיר” (KLISTIER).
במהלך כל ילדותי התלבטתי בשאלה הלוגיסטית – כיצד אמור הנוזל שבחוקן להבריח את התולעים. חשבתי לעצמי שאם הנוזל אמור להטביע את התולעים, ניתן לשתות שתי כוסות מים המגיעים לבסוף לאותו אזור אליו מגיע נוזל החוקן; אם החוקן נועד ליצור לחץ הידרוסטטי שבזרימתו ידחוף את התולעים מחוץ לגוף, הרי שכיוון זרימתו של נוזל החוקן חייב להיות מלמעלה לפתח היציאה ולא להיפך…
גם להוריי לא היה ברור כיצד פועל החוקן. על כן, במשך כל ילדותי, הורי קרעו לי את התחת בלי לדעת למה… איפה היה דוקטור קדמן?!
סיר לילה – “NACHT TOPF“
מאחר ובבניין בו גרתי בילדותי בבוקרשט, בית השימוש של כל הדיירים היה בחצר, הצטייד כל אחד בבית בסיר לילה – לו קראנו “נאכט טופ”.
כילד חננה, סקרן ומעצבן שנהג לשאול שאלות עד לעייפה, לא הבנתי מעולם למה לסיר הלילה יש רק אוזן אחת, דבר שהוא לא נוח בעליל ומאלץ את האוחז באוזן סיר הלילה ביד אחת לשטוף את היד השנייה מטעמים מובנים…
לו חשבתי באותם ימים על סטארט-אפ של סיר לילה עם שתי אוזניים, הייתי יכול להתעשר ולרכוש דירה שבית השימוש שלה נמצא בתוכה…
מגהץ פחמים
אחד האביזרים המבעיתים ביותר של ילדותי היה מגהץ הפחמים הכבד, העשוי מברזל.
מאחר והמגהץ פעל על גחלים, נאסר על הילדים באיסור מוחלט לנגוע במגהץ.
אשתי שהייתה ילדה מאד ממושמעת צייתה באופן טוטאלי לצוו האוסר כל נגיעה במגהץ וזאת עד עצם היום הזה…הדבר היחיד שהיא מגהצת – זאת הויזה שלי…
בקבוקי סודה
השפריץ (יין עם סודה) היה משקה אהוב במיוחד בקרב בני משפחתי ועל כן, במהלך ילדותי נהגתי לסחוב בקבוקי סודה מלאים מהמכולת הביתה ובקבוקי סודה ריקים מהבית אל המכולת כדי שימלאו אותם שם.
מאחר ולא ידענו מראש את כמות הגז שהוכנסה לבקבוקים המלאים, כל לחיצה על ידית הבקבוק “השפריצה” סודה על הסועדים, ואז נהגה אימא לומר בטון מתנצל: “זה שום דבר… זה כמו מים.. מתייבש ולא רואים כלום”.
אט, אט יצרתי חיבה מיוחדת לבקבוקי הסודה, עד כי מיד לאחר נישואיי שקלתי לפתוח עסק לממכר בקבוקי סודה.. כי פשוט לא היה לי מה לעשות עם מאתיים סיפולוקסים שקיבלנו כמתנה לחתונה.
ווידוי
אסיים קטע זה בווידוי : אני מוכן להידבק בכינים; מוכן שיעשו לי יום יום חוקן; מוכן לגור בדירה עם נוחיות בחצר; מוכן להפריש הפרשות בסיר לילה ומוכן לסחוב יום יום בקבוקי סודה – בתנאי אחד: תחזירו אותי לימים ההם שכל החפצים האלה היו רלוונטיים.
