החינוך בצ’רנוביץ

מוסדות חינוך שהורו בגרמנית

כחלק מכתב הסובלנות שהוחל ב-1789, נפתח בצ’רנוביץ בית ספר ששפת ההוראה שלו הייתה גרמנית והלימודים בו היו חובה. על מנת לכפות על תושבי העיר היהודים לשלוח את ילדיהם לבית הספר הזה, נאסר על מי שלא למד בו לעבוד כחניך אצל בעלי מלאכה.
חרף מאמציהם של השלטונות האוסטריים, רק חמישה מתוך 68 התלמידים בבית הספר היו יהודים.
רק לאחר מתן האמנציפציה, התאפשר ליהודי העיר לייסד בית ספר עצמאי משלהם, וכך, ב-1853 אושרה התוכנית לבניית בית הספר, והוא פתח את שעריו ב – 16.10.1855 . בית הספר נוהל על ידי אליעזר אליהו איגל, הרב הראשי של צ’רנוביץ באותם הימים.

ב – 1869הוחל חוק חינוך חובה. יהודים למדו בבתי ספר שבהם שפת ההוראה הייתה גרמנית.
בצ’רנוביץ הוקמה גם גימנסיה גדולה שהורתה בגרמנית, והרוב המכריע של התלמידים בה היו יהודים.
ב – 1875 במסגרת החגיגות לרגל שנת המאה לסיפוח בוקובינה על ידי אוסטריה, נוסדה בצ’רנוביץ אוניברסיטה אשר נודעה בשם: אוניברסיטת צ’רנוביץ.
יהודי העיר, אשר השתלבו בחיים הפוליטיים והכלכליים באימפריה, מנו בשנת 1896 כ –  42% מכלל הסטודנטים באוניברסיטה. היהודים שלמדו באוניברסיטה זו לא הגיעו, בדרך כלל, משכבות מבוססות, שכן אלה יכלו להרשות לעצמן השכלה מתקדמת יותר במדינות מערב אירופה.

מוסדות ללימודי דת

המהגרים החדשים מאזור גליציה היו שמרנים יותר בהשקפתם הדתית, והם אלו שייסדו במקום תלמודי תורה. תלמודי התורה התחלקו לארבע שכבות גיל נפרדות: “חדר דרדקי”, “חדר ערבוביה”, “חדר מלמד גמרא” ו”חדר מלמד גדול”.
ב”חדר מלמד גדול” למדו התלמידים את התלמוד הבבלי ואת הגותו של רש”י. נוסף על כך, נוסדו בצ’רנוביץ ישיבות רבות. למשל, ב – 1923 נוסדה בצ’רנוביץ ישיבת “באר מים חיים”, בשנים 1936-1940 ניהל את הישיבה הרב משולם ראטה שכיהן גם כאב בית הדין בצ’רנוביץ וכראש הקהילה האורתודוקסית בעיר באותו הזמן.

אגודות חינוכיות

בצ’רנוביץ פעלה אגודה למען חינוך בשפה העברית, “שפה עברייה” שמה. האגודה שהוקמה בשנת 1905 הוציאה לאור עיתון בעברית, ארגנה שיעורי ערב ללימוד עברית וכן ייסדה מכללה וסמינר להכשרת מורים וגננות.
האגודה הקימה גם שישה גני ילדים שצומצמו בהמשך לשלושה בפקודת השלטון הרומני, ששאף להנחיל את השפה הרומנית לתושבי העיר ולא לקדם שפות אחרות.
בגנים למדו 70 ילדים. ב – 1922 ייסדה האגודה בית ספר שנשא את שמה. היה זה בית הספר היחיד מסוגו בעיר שהורה בעברית.
בבית הספר, אשר התפצל לשניים במהלך שנות ה – 30 של המאה ה – 20, למדו בסך הכול כ-480 תלמידים.
בין בוגריו נמנה גם פאול צלאן, משורר ומתרגם יהודי יליד העיר.

ב-1919 הוקמה בעיר אגודה נוספת, “יודישער שולפעריין” שארגנה שיעורי ערב ביידיש, פתחה סמינר להכשרת גננות והחזיקה בספרייה יידית. לאגודה הייתה תוכנית לייסד בית ספר שילמד ביידיש, אך זו מעולם לא יצאה אל הפועל.
מפלגת פועלי ציון הפעילה בעיר את אגודת “בר בורוכוב” (על שמו של דב בר בורוכוב, ממייסדי המפלגה), שהפעילה אף היא ספרייה, גן ילדים ובית ספר.

יהודים שלא התאפשר להם להשלים את לימודיהם עקב מצבם הכלכלי, יכלו להשלים את לימודיהם בביה”ס המקצועי של רשת ‘אורט’. בית הספר המקצועי נוסד ב-1920 והתלמידים למדו בו כשלוש שנים עד להשלמת הכשרתם המקצועית.
בית ספר מקצועי נוסף הפעיל ארגון “מורגנרויט”, שהשתייך למפלגת הבונד. ב-1921 הוקם בית הספר, שלמדו בו כ-200 תלמידים ושפת ההוראה בו הייתה יידיש. בבית ספר זה למדו גם מקצועות, כגון: נגרות, תפירה, חייטות ותיאטרון.

ב-1937, כחלק מגזרות ממשלת גוגה-קוזה, נאסרה פעילותו של ארגון המורגנרויט ורכושו הוחרם.
בתקופה הסובייטית פעל בעיר “תיכון היהודים מספר 18”, אחד מבתי הספר היחידים שלימדו ביידיש בברית המועצות.

רומניזציה בחינוך

כחלק ממדיניות הרומניזציה, ביקש הממשל הרומני לעקור את הגרמנית ממוסדות הלימוד הממלכתיים בצ’רנוביץ ולהשריש בהם את הרומנית.
כפתרון זמני הוקם בית ספר תיכון “מספר שלוש” – בו רוכזו כל התלמידים היהודים שלמדו בבתי הספר הממלכתיים עד אז. בסך הכול, למדו בבית הספר כ-1,200 תלמידים, ושפת הלימוד בו הייתה גרמנית.
הרומנים התחילו להעביר טיפין טיפין את התלמידים לבתי ספר דוברי רומנית, עד שב-1932 הושלמה המלאכה ונסגר תיכון “מספר שלוש”. כך נעשה גם בבתי הספר היסודיים. עד 1924 הועברו כל תלמידי בתי הספר היסודיים שם לבתי ספר דוברי רומנית.

עוד במסגרת הרומניזציה פוטרו מבתי הספר הממלכתיים מורים שלא דיברו רומנית. כיוון שמעטים היו היהודים שהיו בקיאים בשפה זו, פוטרו מורים יהודים בהמוניהם.
גם על התלמידים הוערמו קשיים: הם חויבו ללמוד בשבת ולא שוחררו מחובת הכתיבה וההיבחנות ביום זה.
כמו כן, הממשל הכשיל תלמידים יהודים רבים בבחינות הבגרות: כך למשל ב-1926 הוכשלו במזיד 92 מתוך 94 הניגשים לבחינה הממשל גם ביקש להחיל מדיניות של נומרוס קלאוזוס, על מנת לדחוק את רגליהם של היהודים ממוסדות החינוך וההשכלה הגבוהה.
כתוצאה מכך ירד מספר הסטודנטים היהודים באוניברסיטת צ’רנוביץ מ-37.3% ב – 1920 לכ-18.4% ב -1933 . זאת ועוד: שיעור היהודים שלמדו בבתי הספר התיכוניים עמד על 20% ב-1920, אך על 9.4% בלבד ב – 1935.

(** מקור: ויקיפדיה)