כילד, אף פעם, לא גמרתי את כל האוכל שאמא הגישה לי בצלחת. מה, שכן גמרתי – היה המיץ של הקומפוט (לפתן) – אותו לגמתי בעזרת מצקת, ישר מהסיר.
כילד, אהבתי במיוחד את הלחם השחור, הטרי, החם עדיין.
הרומנים אוכלים כל דבר עם לחם, חוץ מלחם, שהם אוכלים בלי כלום…
נהגתי לבצוע את הנשיקה (הפינה) של הלחם, להוציא את החלק הרך מבפנים, לאכול את החלק הקשה של הלחם, ולנגב עם החלק הרך שהוצאתי קודם לכן מהלחם, את המיץ של הסלט.
נכון הדבר, שאין ארוחות רומניות רומנטיות: כאשר אתה אוכל חצילים עם בצל, סלט שעועית לבנה עם שום, וכבד קצוץ עם בצל, לא כל כך נעים להתנשק, אחרי הארוחה…
אבל בינינו, מה כל כך רומנטי במסעדה צרפתית? נותנים לך מסור, פטיש, ועוד כלי עבודה, כדי שתוכל לפתוח את השבלולים, הסרטנים והשרצים שלהם…
דחילק!! באנו לאכול, ולא לעבוד בשיפוצים!!…
בסוף הארוחה, שמים לך על השולחן גבינה צרפתית, שאי אפשר להתקרב אליה, בלי מסכת אב”כ.. ממש רומנטי…
צחוק הגורל, שבגבינה השוויצרית יש חורים, כאשר דווקא הגבינה הצרפתית זקוקה לאוורור דחוף….. בסוף, עוד מחייבים אותך ב-1,000 ₪…וזה באמת רומנטי.
בחורה תרגיש הרבה יותר רומנטית אל גבר שמוציא מהכיס 1,000 ₪ על ארוחה, מאשר אל גבר שמזמין אותה לפלאפל.
ומה רומנטי במסעדות האיטלקיות? – האוכל האיטלקי זה עבודה בעיניים: המקרוני, הספגטי והפטוצ’יני, הם בסך הכל האיטריות שאמא שלי נהגה להוסיף למרק עוף.
אצל האיטלקים זאת מנה עיקרית.. ככה הם מאכילים אותנו לוקשים…
גם הקוויאר הרוסי – זה חארטה: הרוסים מסווגים את הקוויאר לפי צבעים – קוויאר אדום וקוויאר שחור. מה משנה הצבע? הרי המעי עיוור.
חוץ ממעי עיוור, יש לי גם מעי גס. למה גס? הוא מקלל את המטבח הפולני בגלל הצ’ולנט, על רכיב השעועית שבו.
אגב, על הפלצנות של מסעדות הגורמה, ניתן ללמוד מהשמות שלהם: “בראסרי”, “ביסטרו”, “לארטיסט”… .
אצל הרומנים זה הרבה יותר פשוט – המסעדות נקראות על שמו הפרטי של בעל הבית: נלו, מישו, אברום… בלי פלצנות… גם המחיר לא פלצני – אתה לא צריך למכור גורמט עבור ארוחת גורמה.
לפני זמן קצר, סעדתי במסעדה רומנית. גניחות ההנאה שלי מהמאכלים הרומנים שהגישו לי, העפילו על גניחות האורגזמה בסרט “כשהארי פגש את סאלי”.
בתום הארוחה, אמרתי לאשתי: “זה היה כל כך טעים… כמעט כמו המאכלים של אמא”.
אם כל כך טעים – למה “כמעט”?
כנראה, שאני מתגעגע לארוחות המשפחתיות של אז, בימי ילדותי, לניחוחות שעלו מהמטבח של בית הורי, לחום של בית הורי…. ולהורי.
שום מסעדה שבעולם לא תחזיר לי את הזיכרונות והתחושות הללו…
בשום מסעדה שבעולם, לא יתובלו המאכלים בכל כך הרבה אהבה שאמא השקיעה בכל מנה ומנה, גם אם לא גמרתי, את כל מה שהיא הגישה לי בצלחת… חוץ מהמיץ של הקומפוט….
