“איפה היית״, תהו התוהים אחרי שחזרתי באחרונה משבוע של חופשה. ״רומניה״, השבתי. ״ביקרתי בבוקרשט״. פרצופים עוקמו, גבות הורמו.
חלק שתקו. אחרים תהו מה איבדתי שם, בבירה הרומנית.
לאנשים צעירים שלא מכירים את העיר, קשה לעכל שאדם שפוי בוחר לבלות את חופשת הקיץ הקצרה שלו דווקא במזרח אירופה, דווקא ברומניה, דווקא בבוקרשט.
לרובם אין מושג אמיתי איך העיר נראית או מה יש לה להציע לתייר המזדמן. רומניה תקועה עדיין בתודעה כמדינה מזרח אירופית קרה ואפורה, ובוקרשט היא בעיקר לא בודפשט. אז מה כבר יש לעשות שם, לכל הרוחות?!
האמת, הפעם גם אני הופתעתי. אינספור פעמים ביקרתי בעיר שנראתה לי לאורך השנים כעונש גדול, גדול מאוד. הכלבים המשוטטים, הקבצנים שבכל צומת, חלפני הכספים בקרנות הרחוב -הכל הפחיד אותי, והפך את בוקרשט לתחנת מעבר בלבד בדרך לצפון, לטרנסילבניה ה״מערבית״ יותר.
אבל בוקרשט היא כבר מזמן לא מה שחשבתי, בטח שלא מה שאתם חשבתם.
היא נקייה, היא משתפצת. היא חיה ובועטת. מלונותיה, מסעדותיה, מועדוניה, בתי המרזח שלה – כולם קפצו כמה מדרגות.
העיר העתיקה שלה יפה ותוססת, האוכל מצוין, ואפילו הכלבים והקבצנים התמעטו דרמטית. ז׳נדרמים לבושים בשחור מפטרלים בכל מקום ובכל שעה. תחושת הביטחון אינה שונה מזו שיש לנו, הישראלים, בתל אביב או בחיפה. בבוקרשט של 2013 כבר לא צריך להסתובב עם הארנק בכיס הקדמי של הג׳ינס הצמוד. במרכז העיר, במקומות היפים, המשופצים והמזמינים, אפשר להסתובב ללא חשש. חוץ מפיתויי החיים המזדמנים, אף אחד לא יתקוף את התיירים הנהנתנים שהפכו כבר לחלק מן הנוף המקומי. הרומנים אוהבים את הזרים, לבושים כמוהם ומדברים כמוהם. הם רוצים אותם אצלם, לומדים מהם ורוצים להראות ולחיות כמוהם. וולקם טו בוקרסט. ברוכים הבאים לאירופה החדשה.
מיליונים רבים הושקעו בשנים האחרונות כדי למתוח את פניה של העיר שפעם כונתה “הפאריז של המזרח”. בוקרשט נראית היום טוב, אפילו טוב מאוד. בלילה, המונומנטים ההיסטוריים, השדרות הרחבות והארמונות העתיקים מוארים בחן שמזכיר בירות אירופיות אחרות. ברחובות העיר, בעיקר במרכזה, אנשים מסתובבים עד השעות הקטנות. בתי הקפה, הברים והמסעדות לא נחים לרגע. מוזיקה עכשווית בוקעת מהרמקולים וקהל אקלקטי, המורכב מזרים ומרומנים, נע לפי הקצב כשחיוך מרוח על פניו. במועדונים הגדולים והמפוארים שפזורים בעיר וגם על שפת אגם ההרסטראו התמונה דומה, אולי אפילו זהה. נשים יפות וגברים לבושים היטב מתערבבים להם עד השעות המאוחרות של הלילה, שותים, רוקדים ומדברים. הזרימה נעימה, קלילה. האלכוהול נשפך. חיים כאילו אין מחר.
למי שאוהב אוכל טוב, בוקרשט היא הכתובת.
לא רק בגלל המנות הרומניות המפורסמות, אלא בעיקר בגלל הרצון של הרומנים להיות חלק מן הקהילה הבינלאומית. הם לומדים מהר, הטבחים הרומנים, ובוקרשט מלאה במסעדות מכל הסוגים ומכל הלאומים.
אין כמעט סגנון שאי אפשר למצוא שם. באשר למחירים – תתרגלו לפחות. במקרה הזה, פחות זה יותר. יותר טוב, הכוונה. מחירי המזון והאלכוהול ברוב מקומות הבילוי עדיין זולים בהרבה מאלה שבישראל או בבירות מערב אירופה, אז אם מצרפים את הנתונים כולם, חוץ מעודף משקל – אין מה להפסיד.
חברים ישראלים שביקרו גם הם בבירה הרומנית יחד איתי נשבעו לחזור, ואפילו בקרוב. חוץ מהעובדה שבאוגוסט יכול להיות מאוד מאוד חם, ובמוניות (הזולות להחריד) אין מזגנים, אין ספק שבוקרשט הופכת לאיטה לאחד היעדים החמים של אירופה. ואם תשאלו אותי, זו רק ההתחלה…
