לפני עשרות שנים, בהיותי עלם בן 13 וחצי, התאהבתי לראשונה וחשתי את החץ של קופידון ננעץ עמוק בליבי. היה זה ביום קיץ שטוף שמש, על גדות נחל אוזנה החוצה את העיירה טרגו ניאמץ (TARGU NEAMT) בצפון רומניה – שם התארחתי אצל הדודים שלי בחופשות הקיץ.
באותו יום שטוף שמש, בעודי רובץ על גדות הנחל, יצאה מתוך מימיו נערה עוצרת נשימה, שגופייתה הרטובה הבליטה את ניצני החזון.. למועד.
התאהבתי באותה יפהפייה ממבט ראשון. למראה גופה החטוב והרטוב, חשתי לפתע, לראשונה בחיי, התרוממות רוח כזאת שבגד הים שלי היה צר מלהכילה.
באותם רגעים קסומים חלפו ביעף בראשי תהיות בנושאים הרי גורל כגון – האם אהבת חיי, שיצאה זה עתה מהנחל היא יהודיה; אם היא לא יהודיה – האם היא תסכים להתגייר והחשוב מכל – כיצד אסווה באותו מעמד את תוצאותיה המביכות של התרוממות הרוח, שבגד הים שלי היה צר מלהכילה….
לאחר שאהובתי הנצחית – אותה לא היכרתי קודם – התיישבה על הדשא שעל גדות הנחל, ניגשתי אליה ובקול חנוק מהתרגשות שאלתי אותה אם המים בנחל קרים.
“רק אם תיכנס לנחל” – השיבה אהובתי, תוך גילוי של חוש הומור “הורס”, שממש הפיל אותי על הארץ, ליד המקום בו ישבה…
בשלהי פגישתנו הראשונה על גדות נחל OZANA, קבענו להיפגש למחרת ולטייל יחדיו בשביל המוביל למצודת שטפן הגדול (STEFAN CEL MARE), הגיבור הלאומי של רומניה, שחיי במאה ה-15, ובנה מצודות רבות לרבות המצודה שבטרגו ניאמץ.
יום המחרת הגיע בעצלתיים, מקץ ציפייה מורטת עצבים לבואו… כל שעה נראתה לי נצח. לבסוף, הגיעה השעה היעודה, עת פגשתי את אהובתי.
מייד יצאנו לטייל בשביל המוביל אל מצודת שטפן הגדול. לפתע הבחנו בעגלה רתומה לסוס, הנעה לכיוון שלנו. חשתי שיהיה זה מאוד רומנטי, שאהובתי הנצחית ואנוכי נעלה על העגלה המתקרבת ונתקדם יחדיו אל עבר השקיעה.
למרבה השמחה, העגלון הסכים להסיע אותנו. עלינו לעגלה ושלושתנו: העגלון, אהובתי ואנוכי, התיישבנו על הספסל שבקדמת העגלה ממש מאחורי הסוס.
תוך כדי נסיעה בעגלה , שהייתה משולה בעיני לכרכרה מלכותית, אחזתי בידה של אהובתי הנצחית ואט אט, השתלבו אצבעותינו אלה באלה, ויצרו קונצרט הרמוני נפלא של ליטופים ולחיצות רכות, שהגבירו את פעימות ליבי, והתרוממות רוחי…לרווחתי ,לא לבשתי בגד ים…
כמו בסרטים הרומנטיים, הפנינו אהובתי ואנוכי את פנינו זה אל זו וכל אחד מאיתנו צלל אל תוך עיניו של רעהו. שפתותינו החלו להתקרב. הרגשתי כמו ברקיע השביעי, שהרי לראשונה בחיי עמדתי לנשק בחורה. פעימות ליבי תופפו בעוז, בעוצמה שעלתה אף על עוצמת התופים ומטחי התותחים בפתיחה – “1812” של צ’ייקובסקי.
כאשר שפתיי כמעט ונגעו בשפתותיה של אהובתי, הרים הסוס את זנבו, ובתרועת “שברים” ששברה את ליבי, הוא תקע פלוץ אימתי שעלה בדציבלים שלו על קולות התופים ומטחי התותחים של כל ביצועי הפתיחה – “1812”, ששמעתי במשך חיי.
הריח של נפיחת הסוס כמעט וגרם לאהובתי ולי להיחנק והתקשינו לנשום באופן עצמוני.
העגלון, שלא התרגש במיוחד מהאירוע, הצביע לעבר הסוס ואמר בחיוך: “NE-A PARFUMAT” (הסוס בישם אותנו בפרפיום). הרומנטיקה הפסטורלית, שטרם הנפיחה, נפחה נשמתה עם הנפיחה המנופחת.
באחת, הכל השתנה: אהובתי ואנוכי ירדנו מהעגלה, נפרדנו לשלום ומאז לא פגשתי אותה עוד.
קשה להאמין שאהבת חיי הראשונה והעוצמתית מכולן , הגיעה לקיצה בגלל פלוץ של סוס.
