LA MASA – (לשולחן)

ארוחות השבת המשפחתיות בבית הורי התנהלו בריטואל קבוע: עם הגיעם של בני המשפחה לדירת הוריי, כולם התיישבו בסלון, בעוד שאמא רצה למטבח לסיים את הסידורים האחרונים שם. כעבור 5 דקות, נשמעה מהמטבח פקודתה של אמא:
“LA MASA!!” (לשולחן).

לאחר שכולם התיישבו סביב השולחן, החלה אמא בתהלוכת ניצחון מהמטבח אל חדר האוכל כשבידיה צלחות ארוכות עם סלטים, דגים, איקרה, ירקות, כבד קצוץ, ורגל קרושה למנה ראשונה.

הצלחות מילאו כל פינה על השולחן שהוארך לקראת הארוחה, לאחר שאמא דאגה מראש להוציא את הפלטות החיצוניות של השולחן כדי להאריכו.

אגב, כל אימת שאני ניסיתי להוציא את הפלטות של השולחן נתפסות, לי האצבעות בין השולחן לפלטות, וכך עבור האצבעות שלי – “שולחן ערוך” הפך ל- “מורה נבוכים”…

למרבה שפע האוכל שהגישה אמא מידי שבת, הודיעו בנותיי לאמי כי הן בדיאטה וביקשו שאמא תפחית את כמויות האוכל.

על כך השיבה להן אמא: “אצל סבתא בשבת אין דיאטה!! תעשו דיאטה באמצע השבוע”.

אלא מה? – גם באמצע השבוע הבנות לא הצליחו לשמור על דיאטה, כי אישתי נהגה להגיע לארוחות השבת אצל אמא שלי, כשהיא מצוידת בקופסאות פלסטיק – אותן מילאה אישתי בכל טוב, שיהיה לנו באמצע השבוע…

במהלך כל הארוחה חזרו ופנו האורחים לאמא בבקשה: “סבתא, עזבי הכל ובואי לשבת איתנו!! בבקשה, בואי שבי איתנו ליד השולחן”….

התשובה של אמא הייתה קבועה: “אני רק גומרת משהו קטן ובאה לשבת איתכם”.

אך היא מעולם לא ישבה איתנו כי היה עליה לבצע את הפעולות הבאות:

א.        להניח את המנות הראשונות על השולחן – 10 דקות.

ב          לפנות את הצלחות של המנות הראשונות ולהניח את הצלחות העמוקות למרק – 10 דקות.

ג.         לצקת את המרק לצלחות האורחים תוך בירור מעמיק עם כל אורח האם הוא רוצה במרק שקדי מרק, לוקשים או קניידלאך – 10 דקות.

ד.         לפנות את הצלחות העמוקות ולהניח את הצלחות השטוחות למנות העיקריות – 5 דקות.

ה.        להניח על השולחן את המנות העיקריות, החמות, הטריות והטעימות – 10 דקות.

ו.         להתנצל על כך שהקישקע התפרקה ועוגת הקוזנק (COZONAC) לא טפחה – 3 דקות.

ז.         שונות – הבאת מלח, פלפל, מפיות, קיסמים, ואיסוף הזכוכיות של הכוסות שנשברו מידי שבת – 10 דקות.

כעבור כשעה, לאחר סיום המנה העיקרית, נהגו האורחים לעבור לספות שבסלון, שם הגישה לנו אמא את המנות האחרונות, כאשר כל אורח קיבל את המנה שהוא אהב.

בשלב מסוים האורחים בסלון, “המפוצצים” מאוכל והישובים על ספות נוחות החלו, אט אט, לעצום עיניים.

או אז – נשמעה קריאתו של אחד האורחים: “מאוחר!! הילדים צריכים ללכת לישון”.

תוך דקות ספורות, כולם נפרדו מכולם ויצאו לרחוב בדרך למכונית.

לפתע, אמא הופיעה במרפסת הדירה וזעקה בכאב עצום: “אוי ואבוי!! VAI DE MINE… איפה הראש שלי?! שכחתי את הפלפלים במקרר”…