קהילת בוטושאן – חיי תרבות ורוח בקהילה

לקראת סוף המאה ה-19 התקיימה בבוטושאן הקהילה היהודית השנייה בגודלה ובחשיבותה בכל מולדובה שברומניה – קהילה אשר החלה להתקיים ככל הנראה במאה ה-17. כבר בתחילת המאה ה-18, הייתה בבוטושאן קהילה יהודית משמעותית.

בשנת 1745 הוענקה ע”י הנסיך הזכות לסוחרים בבוטושאן , כולל היהודים לרכוש את הבעלות על בתיהם.
בשנת 1799 העניק הנסיך אלכסנדר יפסילנטי (Alexander Ypsilanti) לקהילה היהודית בבוטושאן את הפריבילגיה של מעמד ארגון אוטונומי (המסמך נמצא כעת בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בירושלים) .

בשנת 1803 היו 350 משפחות יהודיות בעיירה (על פי רישומי תשלומי המיסים) . במאה ה-19 הקהילה גדלה כתוצאה מהגירה יהודית למולדובה וב-1899 מנתה 16,817 יהודים, אשר היוו 51.8% מכלל האוכלוסייה בעיר.

בתחילת המאה ה-19היו  יהודי בוטושאן בקשרי מסחר עם לייפציג שבגרמניה וברודי שבאוקריאניה ותרמו לפיתוח הכלכלי של העיר, כשמספרם של היהודים העוסקים במלאכה הלך וגדל. האוכלוסייה הנוצרית דרשה שהרשויות תמנענה מהיהודים לעסוק במקצועות אלו. למרות התנגדות זו, בשנת 1899 היוו היהודים יותר מ-75% מסוחרי העיר, וכ-68% מבעלי המלאכה שלה.

ב-1870 פרצו התפרעויות אנטי-יהודיות ורגשות אנטי-יהודיים התפרצו שוב במהלך התקוממות האיכרים בשנת 1907.

כאשר נשלל המעמד הרשמי מן הקהילות היהודיות ברומניה בתחילת שנות השישים של המאה ה-19, הובילו מאבקים פנימיים עזים בקהילה של בוטושאן להתפוררותה ולפגיעה בפעילויותיה ורבים ממוסדותיה היהודיים נסגרו.

בשנת 1866 ייסד הילל כהנא, המחנך והסופר היהודי, בית ספר יהודי חילוני בבוטושאן שהיה אחד הראשונים מסוגו ברומניה.
למרות התנגדותם של חוגים אורתודוקסיים ומספר סגירות זמניות, הוא פעל עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ונתמך חלקית על ידי “אליאנס” (“כל ישראל חברים”). הסופרים העבריים: דוד ישעיהו זילברבוש, הירש לזר טלר וישראל טלר לימדו בבית ספר זה.

בתחילת שנת 1882 פרסמו זילברבוש וטלר את שני הגיליונות הראשונים של הירחון העברי, “האור”, בבוטושאן.

בתמונה: בוטושאן בתחילה המאה ה – 20.

לאחר מלחמת העולם הראשונה קיבלה הקהילה מעמד רשמי שוב.  בשנת 1930 היא מנתה 11,840 נפש (שהיוו 36.6% מכלל אוכלוסיית בוטושאן).

מוסדות הקהילה כללו שני בתי ספר יסודיים (לבנים ולבנות)  ובית ספר מקצועי לבנות.

בעידן “משמר הברזל” (ספטמבר 1940-ינואר1941) סבלו 10,900 יהודי בוטושאן מדיכוי כלכלי ומגבלות רבות אחרות.
רבים נחטפו, הוכו ועונו על ידי “משמר הברזל” . עוד לפני חקיקת החוק לעבודות כפייה, שחוקק בדצמבר 1940, נכפתה עבודת פרך על גברים יהודיים בבוטושאן בגילאי 15 עד 70 , בפועל על 8000 יהודים שמחציתם בצעו אותה מחוץ לעיר.
42 מיהודי העיר גורשו לטראנסניסטריה בשל “חשדות לקומוניזם” – מרביתם נרצחו תוך זמן קצר ע”י ה-SS והז’נדרמרים הרומנים. מספרם של יהודי בוטושאן שגורשו לטראנסניסטריה עלה ל-148 – חלקם הואשמו ב-“התססה אנטי ממשלתית או עידוד הגירה” .

הקהילה היהודית נתנה סיוע רב לנזקקים. לאחר כיבוש פולין על ידי הגרמנים דאגה הקהילה לפליטים הרבים שהגיעו לעיר.
כשפרצה המלחמה עם ברה”מ (ביוני 1941) פונו לעיר בוטושאן  11,000 יהודים מכפרים ועיירות באזור וגם להם ניתן סיוע נרחב.

כתוצאה משטף הפליטים ומהרחקת הילדים היהודיים מבתי הספר הציבוריים, עלה מספרם של הילדים היהודיים בבתי הספר היסודיים של הקהילה מ-452 ב-1940 ל-1,050 ב-1943. הוקמו גם שני בתי ספר תיכוניים בהם למדו 350 תלמידים ותלמידות.

כאשר התקרב הצבא הסובייטי לעיר באפריל 1944, השתררה אנרכיה מוחלטת ובתוכה עריקים רומניים וגרמנים אשר הטילו טרור על התושבים.

הקהילה היהודית לקחה אז על עצמה תפקידים עירוניים : הקימה משמר אזרחי והבטיחה את המשך פעילותם של בית החולים הממשלתי ושל בית האבות. כשהכוחות הסובייטיים נכנסו לעיר ב-7 לאפריל, נמסרה לשליטתם העיר ע”י משלחת של הקהילה היהודית. יהודים מונו לכל המשרות הציבוריות אך המפקד הסובייטי הזהיר אותם שלא להפוך את העיר ל”רפובליקה יהודית”.

לאחר המלחמה, כאשר המפונים מן הכפרים באזור והשורדים מטראנסניסטריה התיישבו בעיר, הגיעה מספרם של כלל יהודי העיר ל-19,550 (בשנת 1947).

מספר שנים מאוחר יותר עלו מרביתם המוחלט של היהודים לישראל, כאשר הם מותירים מאחוריהם 500 משפחות יהודיות ו-4 בתי כנסת (1969), כאשר השוחט של הקהילה משרת גם כרב שלה.

(** מקור: חוקרי מוזיאון “בית התפוצות”)

למידע נוסף על הקהילה -לחצו כאן !