קהילת ביסטריצה – הקהילה בשואה

לפני המלחמה הייתה ביסטריצה עיר במחוז ביסטריצה-נסאוד (Beszterce-Naszód), בהונגריה.

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בביסטריצה שבצפון טרנסילבניה 2,370 יהודים ושיעורם בכלל תושביה היה כ-14 אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה.
הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי, היו לה בית ספר יסודי, תלמוד תורה וישיבה, וכן פעלו בה אגודות חברתיות ודתיות למיניהן.

ביסטריצה, שהייתה חלק מהונגריה עד למלחמת העולם הראשונה, סופחה אחריה לרומניה, וב-30 באוגוסט 1940 חזרה לריבונות הונגריה. החוקים האנטי-יהודיים נאכפו בצפון טרנסילבניה בחומרה רבה יותר משנאכפו בהונגריה עצמה.

בקיץ 1941 גורשו לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני כמה משפחות יהודיות (בעיקר מבוקובינה) שלא הצליחו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית.
המגורשים נרצחו בקמניץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk) ב-27 או ב-28 באוגוסט.

בשנת 1942 גויסו יהודים מביסטריצה לשירות עבודת כפייה במסגרת הצבא ההונגרי. רובם הוצבו באוקראינה, ורבים מהם נספו שם.

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנעשה בשבוע השני של אפריל 1944 מנתה הקהילה האורתודוקסית של ביסטריצה 2,320 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש.

בוועידה שהתכנסה ב-26 באפריל 1944, נידון תהליך הגטואיזציה בצפון טרנסילבניה. בהסתמך על צווים שהוציאו סגן הממונה על המחוז, ד”ר לסלו סמולנסקי (Laszlo Szmolenszky), וראש העיר, ד”ר נורברט קאולס (Kuales) , הוקם ב-3 במאי גטו ביסטריצה בחוות סטמבולי (Stamboli), מרחק קילומטרים אחדים מהעיר.

בגטו רוכזו יהודי ביסטריצה ויהודים מנפת ביסטריצה-נסאוד, כ-6,000 נפשות בסך הכל.

הם שוכנו בצפיפות גדולה ובתנאים קשים במבני החווה, בדירי חזירים ובקסרקטינים.

בגטו שרר מחסור במזון ובמים. בגטו לא היה בית חולים, אבל היו ארבעה רופאים שטיפולו בחולים.

המתים נקברו מחוץ לגטו. בגטו לא הייתה מועצה יהודית.

תושבי הגטו גורשו בשני טרנספורטים שיצאו לאושוויץ ב-2 וב-6 ביוני 1944.

(** מקור: האנציקלופדיה של הגיטאות – יד ושם)