קהילת בסרביה – הקהילה בשואה

בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, חיו בבסרביה כ-300,000 יהודים.
לאחר נסיגת הצבא הרומני מבסרביה ביוני 1940 הואשמו היהודים בגילוי אהדה ושיתוף פעולה עם ברית המועצות הקומוניסטית ועם הצבא האדום.
ברומניה אף הוטחו האשמות קולקטיביות כי היהודים גילו עוינות כלפי החיילים הרומנים הנסוגים, ירקו עליהם, השפילו אותם ופגעו בהם.

ב – 1941 עם כיבושה מחדש של בסרביה בידי הרומנים, בברית עם הגרמנים, התקבלה בידי השלטונות הפשיסטיים הרומנים החלטה “לנקום” ביהודים.
עוד ערב הפלישה לבסרביה הוציא מנהיג רומניה, יון אנטונסקו, פקודה סודית בעלת שם הצופן “טיהור השטח”. הפקודה כללה שלושה סעיפים: חיסול פיזי של כל היהודים בכפרים במקום. מעצר היהודים החיים בערים וריכוזם בגטאות. מעצר כל החשודים כקומוניסטים וכמי ששירתו את הסובייטים בשנת השלטון הסובייטי בבסרביה והוצאת חלק מהם להורג לאחר שיימצאו אשמים.

ברצח היהודים השתתפו יחידות הז’נדרמריה שקיבלו את הפקודה ערב פרוץ המלחמה.
יחידות הצבא נצטוו אף הם לעזור לאנשי הצבא שעסקו בפועל בהוצאות להורג. הוקמה יחידה בפיקודו של סגן ראש-הממשלה, מיכאי אנטונסקו, אשר נקראה ה”שדרה המיוחדת”.
ביחידה היו כ-160 אנשים, וגם הם השתתפו ברצח יהודים, תוך שיתוף פעולה עם היחידות הגרמניות המקבילות. כל הגורמים האלה ביחד עם הצבא הגרמני והאיינזצגרופה D רצחו בחודשים יולי-אוגוסט כ 160 – 150 אלף יהודים. את רוב הרציחות עשו הרומנים. רוב היהודים בכפרים נרצחו.

ב – 15 בספטמבר 1941 ציווה יון אנטונסקו לגרש את כל יהודי בסרביה לז’בוקריץ’ שבטרנסניסטריה שטח הכיבוש הרומני באוקראינה, מעבר לנהר דנייסטר. (לפי אומדן רשמי, נרצחו כ-25,000 יהודים בדרך לגירוש ועשרות אלפים נזרקו לקבר אחים מאולתר). ביער קוסאוץ במרכז בסרביה, שדרכו עברו השיירות לעבר נקודת המעבר, עשרות אלפים נוספים הוטבעו בנהר הדנייסטר במעבר לטרנסניסטריה.

ב – 1942 בעיצומה של המלחמה נערך מפקד בשטחי בסרביה בו נמצאו 227 יהודים בלבד, ולמעשה בסרביה הייתה, בהתאם לתוכניות, “נקייה” מיהודים. לפי הערכתו של אבידור שחן 282,000 מיהודי בסרביה נרצחו בשואה.
בזמן שחרור טרנסניסטריה נמנו בה 13,980 יוצאי בסרביה.

(* מקור: ויקיפדיה)