מאת: ד”ר רפאל ואגו
קיים קשר הדוק בין מורשת לבין הנצחתה, כי הרי כיצד ניתן להבין מורשת ללא תהליך יצירת ושמירת זיכרונה והעברתה לדורות הבאים על ידי פעולות של הנצחה. המורשת, במקרה של קהילה ויהודי מדינה, מורכבת מפסיפס רחב של מנהגים, תולדות הקהילות במובן הרחב, מחיי הפרט והיום יום ועד מעמדם ומקומם בחברה ובמדינה. המורשת כוללת את מכלול העבר מזיכרונות של דורות על ימי החגים, את הדרך הטראגית של מאורעות המאה העשרים, ואת התקומה שבאה אחרי האסון הגדול של השואה.
ההנצחה משקפת ומייצגת את היחס שלנו בהווה, למען טיפוח העבר עבור העתיד.
במובן הרחב, ההנצחה באה להעניק חיי נצח עבור העתיד, מעין מצבה של המורשת במובנה הרחב ביותר. פעולות הנצחה בצורות שונות- מוזיאונים, תערוכות, אתרי אינטרנט, אתרי זיכרון, פרסום ספרות ועוד ביטויים רבים – מהווה מעין גשר בין שלושת מימדי הזמן – עבר הווה ועתיד. אנו בהווה משמשים כסוכני הזיכרון הממונים על טיפוח והנצחת המורשת או אובדנה בהעדר הנצחה. כל דור ודרכו בבחירת האופציות לצורות ההנצחה. אתגר הנצחת יהדות רומניה ומורשתה אקטואלית בימינו יותר מאי פעם. מספר סיבות לכך. האוכלוסייה היהודית ברומניה הולכת ומצטמצמת, למרות מגמות מאוד חיוביות בטיפוח חיי קהילה ודת ברמות השונות – זאת לאור נישואי תערובת, והתוצאות הדמוגרפיות של העלייה לישראל. במקביל גם בישראל “יהדות רומניה” – מושג שבעצמו זקוק להבהרה ולליבון, הולכת והופכת לזיכרון, במילים אחרות למורשת, הזקוקה לטיפוח והנצחה. חילופי הדורות בעקבות גלי העלייה שלאחר מלחמת העולם השנייה, אחרי הקמת המדינה, והגלים הגדולים בראשית שנות ה – 50 ואח”כ שנות ה – 60 ומיזוג הגלויות בקרב הדור הצעיר, הביאו להיעלמות הדרגתית של המרכיב “הרומני”.
חילופי הדורות משתקפים בשקיעה ההדרגתית של דור ניצולי השואה בצפונה של רומניה בטרנסניסטריה ויתר חלקי רומניה. מסעות השורשים מהווים סוג של הנצחה בלתי אמצעית, כאשר הדור השלישי מקבל את הלפיד מן הדור השני תוך ביקור ורענון הזיכרון במקומות הפיסיים של העבר – מונח המוגדר בשפה המחקרית גם כ”מחוזות זיכרון”. המושג “העלייה מרומניה” הופך בארץ למושג היסטורי, כאשר העולים וילדיהם בגלי העלייה השונים מוקפים משפחות צעירות שהקשר שלהם אל ארץ או ארצות מוצאם הופך לרופף, ואף נעלם בהדרגה, למרות מסעות השורשים ופעולות אחרות.אם מקובל עלינו שנושא ההנצחה בימינו מבחינת העיתוי חשוב ביותר, נשאלת השאלה אלו מרכיבים במורשת היהודית הרומנית יש להנציח ולהדגיש.נקודת מבטי על ההנצחה היא במובן של מורשת ולא שיחזור כרונולוגי של ההיסטוריה.
ההנצחה צריכה לשקף את המורשת הרב גונית של הקיום היהודי על פני דורות במחוזותיה ומרכיביה השונים של המדינה הרומנית בתקופות השונות. מורשת זאת מורכבת מן הפסיפס הרחב של רב גוניות עם צבעים שונים – היהדות הדתית והמסורתית על גווניה, יהדות אשכנז וספרד, יהדות הפרוסה על פני מרחב גיאוגרפי שגבולותיו משתנים עם הזמן והשינויים הפוליטיים. המורשת היהודית מורכבת לא רק מן המנהגים, אורח החיים, תחומי התעסוקה וחיי הרוח, אלא גם מקשרי הגומלין עם הסביבה. מה תרמו יהודי רומניה לתרבות והחברה הרומנית, ומה הייתה ההשפעה הרומנית על ה”רומניות” של יהודיה והעולים ארצה? לתרומה הדו סטרית הזאת התייחס הנשיא פרס בביקורו הממלכתי ברומניה באוגוסט 2010. זיכרון השואה ברומניה, אשר זכה בשנים האחרונות ליותר מחקרים, הנצחה והתייחסויות- מהווה חלק טראגי ובלתי נפרד מהנצחת המורשת בכללה. אולי אין עוד עם בעולם שהרדיפות, האפליה וההשמדה מהווים מקום כל כך מעצב בקיומו הלאומי ובהמשכיותו.
ההנצחה צריכה להתמקד בחלק השני של נדבך המורשת – המעבר מן העבר הרומני אל ההווה הישראלי. תרומת יהדות רומניה בארץ בכל תחומי החיים מראשית ההתיישבות הראשונה במאה ה – 19, המהווה חלק בלתי נפרד מתהליך חידוש היישוב היהודי בארץ, המאבק להקמת המדינה וקורות מדינת ישראל מאז 1948. דגש זה בשמירת המורשת והדגשת תרומתה לא באה כדי להפריד ציבור זה מן הכלל, אלא להיפך, הוא בא להצביע על חלקו בתוך הכלל, תרומתו למכלול, מעין “גאוות יחידה” שיוצאי רומניה וצאצאיהם יכולים להתגאות בו.
