מרצ’ל ורודיקה שוורץ עלו ארצה באמצע שנות השישים מרומניה והתגוררו בכניסה ג’, בשיכון “הרכבת” שלנו בפתח תקווה. הסיפור שיסופר בהמשך הפך חיש מהר לנחלת הכלל בכל הכניסות של הבנין.
מעשה שהיה כך היה:
מיד לאחר שמרצ’ל עבר בהצלחה את ניתוח הפרוסטטה (ערמונית) שלו, הוא החליט כהחלטה אסטרטגית, להקדיש את שארית חייו לבילויים, הנאות חיים ופינוקים. רודיקה ייחסה את האסטרטגיה הנהנתנית החדשה של בעלה לחום הגבוה בו הוא לקה עקב זיהום שנגרם לו מהקטטר, שהוחדר לפינו במהלך ניתוח הפרוסטטה.
יחד עם זאת, כדי להוציא את הערמונית מן האש, החליטה רודיקה לשתף פעולה עם האסטרטגיה הנהנתנית של מרצ’ל ו”לזרום” איתו…
רודיקה ומרצ’ל שוורץ לא היו מעולם “בליינים”. הפעם האחרונה שבני הזוג שוורץ בילו במסיבה כלשהי הייתה מספר שנים קודם לכן, כאשר הם הוזמנו למסיבת חנוכה לגמלאי פתח תקווה שאורגנה על ידי העירייה וכללה – הדלקת נרות, סופגניות (ללא ממצאי ריבה בתוכה) וקוסם.
על כן, כטירוני בליינות עמדו רודיקה ומרצ’ל בפני קושי לוגיסטי אמיתי: כיצד יוציאו מן הכוח אל הפועל את תוכניותיו הנהנתניות של מרצ’ל. מה עושים? לאן הולכים?
הפתרון נפל לבני הזוג שוורץ מהשמיים: תוך כדי דפדוף בעיתון, צעקה רודיקה למרצ’ל בלהט: “מצאתי!! מצאתי!!”.
“מה מצאת?” שאל מרצ’ל בפליאה.
“מצאתי מודעה בעיתון שתעזור לנו לבלות קצת” השיבה רודיקה, ובקול דרמטי ומלא בטחון היא קראה את המודעה באוזניו של מרצ’ל: “זוג לא שגרתי מחפש זוג נועז לבילוי משותף”.
“יופי” צעק מרצ’ל, שעוד ברומניה נחשב לנועז במיוחד בהיותו היחיד בקרב יהודי בוטושן, שלא פחד מכלבים….
עוד באותו היום, צלצלה רודיקה לזוג הלא שגרתי שבמודעה, וקבעה להיפגש איתם בדירתם של בני הזוג שוורץ בשיכון שלנו.
בשעה היעודה נשמע צלצול בדלת של בני הזוג שוורץ. כאשר רודיקה פתחה את הדלת היא הופתעה לראות בפתח בחורה ובחור שהיו בגיל של הנכד שלה – מוטי. גם הזוג הצעיר היה מופתע, עד כי הבחור שאל בתמיהה: “בגילכם אתם עוד מבלים עם זוג נוסף?”
“תדע, חביבי”, השיב מרצ’ל בגאווה, “אחרי שתבלו עם רודיקה ואיתי פעם אחת, תרוצו אלינו כל יומיים”.
אחרי שרודיקה כיבדה את הזוג הצעיר בשרבט ומים קרים, היא שאלה: “טוב, חברים, לאן יוצאים לבלות?”.
“לצאת?!” תמהה הבחורה “אנחנו עושים את זה בבית”.
רודיקה התחילה לרחם על הזוג הצעיר ולחשה למרצ’ל ברומנית, שהזוג הצעיר לא יבין: “אלה שני מסכנים; לא יוצאים לבלות; לא פלא שהם צריכים לשים מודעה בעיתון כדי שמישהו יצא איתם”.
רודיקה לא רצתה להביך את הזוג הצעיר והזמינה אותם לשבת בסלון על הפוטל. הבחורה, שכנראה סבלה מקוצר ראייה לא הבחינה שיש מקום על הספה, והתיישבה על הברכיים של מרצ’ל. “אוי ויי” גנח מרצ’ל ברומנית ולחש לרודיקה : “היא התיישבה לי על הזיהום של הקטטר”.
באותו רגע לבחור נהיה חם והוא התחיל לפשוט את החולצה והמכנסיים. רודיקה שאלה אותו בטאקט: “אתה רוצה לקחת דוש?”
“כן” השיב הבחור ,”אבל אחרי…” ולא הסביר לרודיקה – אחרי מה…
או אז, הבחורה פנתה למרצ’ל ושאלה אותו: “אתה לא מתפשט?”
“לא”, השיב מרצ’ל “בשבילי קצת מוקדם ללכת לישון”.
הבחורה שאהבה את חוש ההומור של מרצ’ל, הוציאה לפתע מהתיק שלה שוט ואמרה למרצ’ל: “תרביץ לי!!, תרביץ לי חזק!!”. מרצ’ל, שבחיים שלו לא הלך מכות, נדהם שכל השערות שלו בראש נעמדו אפילו שיש לו כבר 30 שנה קרחת.
“למה שארביץ לך?” שאל מרצ’ל. “מה עשית לי רע? את רוצה להכניס אותי לבית סוהר?”. באותו רגע הבחור הצעיר ניגש לרודיקה והתחיל להזיז לה את חגורת הבטן.
רודיקה שהייתה בחוג ג’ודו לגמלאים, ואפילו קיבלה שם חגורת בטן שחורה דאן 1 השכיבה את הבחור והתיישבה עליו. הבחור לחש לה: “סאדו-מאזו זה הקטע של החברה שלי לא שלי, מה קרה לך, השתגעת?!”
מרצ’ל שראה את קטע הג’ודו של רודיקה, גילה קור רוח למופת והתחיל לצעוק בקולי קולות: “קרימינלים!! הצילו!! הצילו!! גוועלד!! גוואלד!!” והוסיף גם ברומנית: “”SALVATI(!!) SALVATI (!!).
בני הזוג הצעירים נבהלו, אספו את הבגדים והתיקים עם המגלבים וברחו כל עוד נפשם בם בהותירם את מרצ’ל כואב ונאנח – הן בגלל הכאב מהזיהום של הפרוסטטה והן בשל התובנה הטראגית שהסיק כי, ככל הנראה, תכניותיו הנהנתניות ירדו לטמיון. …
