הנני מפרסם פשקוויל זה, בשמי ובשם רבבות של אומללים ופונה אל הזוגות העומדים להינשא בדרישה, בתחינה, ובדחילו ורחימו: “אנא תתחתנו באולמות וגני אירועים קרובים לבית”.
מה יש לזוג צעיר שנולד, גדל וגר בגוש דן, לרוץ להתחתן בחורים שאפילו הוויז לא שמע עליהם?! דחילק, בתור מוזמן לשמחה משפחתית, אני רוצה לשמוח. הרי אני מוזמן להשתתף בחתונה של קרובים ולא ב”מרוץ למיליון”.
ברומניה הרחוקה זוג צעיר מבוקרסט לא יצא לחפש פוקימונים בחתונה בברשוב..
בקרב בני משפחתי ברומניה דאז הם כלל לא יצאו לחתונות ערכו את החתונה בבית…
לפני זמן מה הוזמנו, אשתי ואנוכי, לחתונה של קרובי משפחה מתל אביב, שהחליטו, משום מה, להתחתן בבית גוברין. אמרתי לבעל השמחה: “אם אתה רוצה לבקר לראשונה בחייך במקום שאף פעם לא היית בו, למה אתה גם צריך להתחתן שם?!”
“המקום מיוחד” – ענה לי הדגנרט.
כשלוש שעות לפני החופה בבית גוברין, אמרה לי אישתי: “קדימה, יוצאים!!”
“השתגעת?!” השבתי לה “שלוש שעות לפני החופה?! את רוצה שנגיע ראשונים? נצא שעתיים לפני החופה”. כפשרה יצאנו שעתיים וחצי לפני החופה.
מאחר ומעולם לא נסעתי מתל-אביב לבית גוברין ביום חמישי אחה”צ, הבנתי בשלב מסוים, שאישתי טעתה בהערכת זמן היציאה לחתונה: היינו צריכים לצאת 4 שעות לפני החופה…
לאחר שעה וחצי של נסיעה… כשהגענו לנתניה, הבנו שטעינו בדרך ושהקריינית של הוויז כבר שעה חוזרת על המשפט : “מחשב מסלול מחדש”, אך לא שמענו אותה מפני שהווליום של הבלוטוס היה כבוי.
ברומניה הרחוקה לא היה כלל צורך בוויז או במפות – האורחים שהגיעו לחתונה בבוקרשט היו פשוט מתיישבים בחשמלית (TRAMVAI) ונהג החשמלית היה לוקח אותם מ- GARA DE NORD ומביא אותם עד לחתונה… פרט למקרים שנהג החשמלית ירד מהפסים… והיו מקרים כאלה.
אבל נחזור לנתניה. עם הגיענו לנתניה, החל כאוס נוראי בתוך המכונית. הקריינית של הוויז הודיעה כל הזמן על “מפגע לפניך”, אני סבלתי ממפגע של פקקים על הכביש ואישתי התלוננה על המפגע בתוך האוטו שבגללו יצאנו לחתונה באיחור…
לאחר מסע מפרך הגענו לחתונה, בדיוק כשהוציאו את הקינוחים. בירכנו את החתן והוריו באופן מופגן, כדי שישימו לב שהגענו לאירוע, מפני שהורי החתן פגיעים ביותר ומנהלים מזה עשרות בשנים, תיעוד מדויק של כל אלה שלא הגיעו לשמחות שלהם, בצירוף סכומי השיקים של אלה שכן הגיעו.
את התיעוד הזה החל ברומניה הסבא של החתן שהחזיק בביתו מחברת בה רשם את שמות האורחים וסכומי המתנות שהביאו, עד אשר הוא נעצר על ידי הסקוריטטה שסברה שבמחברת יש קודים וצופנים של חותרים נגד השלטון והמפלגה הקומוניסטית.
מיד לאחר הגיענו לחתונה בבית גוברין, התיישבנו ליד השולחן, אכלנו עוגה, שתינו קפה וכעבור עשר דקות פנינו שוב לבעלי השמחה כדי להיפרד מהם, לקראת יציאתנו למסע השיבה הביתה. אישתי ציינה באוזניהם של המארחים, שמאד נהנינו מהחתונה, שהמקום מיוחד, שהאוכל היה טעים, עד כי היה שווה לעשות את כל הדרך מתל-אביב לבית גוברין, כדי להשתתף בחתונה המיוחדת שלהם.
באותו רגע של פרידה מהמארחים, עלו בעיני דמעות – לא דמעות של התרגשות – פשוט חשבתי על הדרך חזרה …
ברומניה הרחוקה איש מהאורחים לא חשב על מסע השיבה הביתה בתום אירוע משפחתי, כי הוא נשאר ללון אצל המארח.
באותם ימים האורחים שהגיעו לחתונה מחוץ לעיר כל כך נהנו מהחתונה עד כי נשארו ללון אצל המארח לא רק ביום החתונה אלא גם בכל ירח הדבש…. אפילו שברומניה זוגות צעירים לא יצאו לירח דבש.
אשתי ואני חזרנו הביתה בשעה אחת וחצי אחר חצות, כ-8 שעות לאחר עזיבתנו את הבית, כאשר 7 מתוך 8 השעות הללו בילינו על הכביש, עם הקריינית המעצבנת של הוויז.
על כן, אני פונה בקריאה נרגשת אל הזוגות הצעירים ומבקש :אל נא תתעללו בנו.
עד עתה בכל החתונות ישבנו על הגה ולא הוצאנו הגה!!
מעתה נקים תנועה המונית – תנועת “המונית” ואת עלות המונית נוריד לכם מהשיק לחתונה … ובא לציון גואל!!
