משפחתי הגיעה ארצה עם אוניה שיצאה מנאפולי שבאיטליה, אל עבר נמל חיפה.
בעת ששהינו בנאפולי הבחינו הורי בתמרור עליו היה כתוב: “CURVE PERICULOSO” (“סיבובים מסוכנים באיטלקית”).
אמא ממש נדהמה מהכיתוב על התמרור ולחשה לאבא: “גם ברומניה היו על הכביש – CURVE PERICULOSO, אבל שם לא שמו להם תמרור…”
בחודשים הראשונים שלנו בישראל התחברתי עם ילדה מהכיתה שלי בשם – ניצה פרי. אבא שלי תמיד קרא לניצה פרי – פרי ניצה (PERINITA).
בשלב מסויים החברה שלי פרי ניצה, שאלה אותי מדוע אבא שלי מעליב את אמא וקורא לה “עקומה”. הסברתי לה שזה לא “עקומה” בעברית, אלא “”ACUMA (עכשיו) – ברומנית.
בשיכון שלנו בפתח תקווה היה לי שכן רומני, שהגיע למסקנה, שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה “מתקדמים לאחור”.
“מה זאת אומרת? ” שאלתי את השכן.
ואז הוא השיב לי: “נכנסתי לאוטובוס והנהג כל הזמן אמר לנוסעים: אתם שם באמצע תתקדמו לאחור“.
תמיד הערכתי את היחס המיוחד שמעניקה רומניה לטייסים שלה, לעומת היחס הפושר שיש לטייסים בישראל. שימו לב – התא של הטייס נקרא בישראל “תא הטייס” פשוט – תא רגיל; ברומניה לתא הטייס קוראים על שם כל חברת התעופה: “תא – רום” (TA-ROM).
בתקופה הראשונה שלי בארץ התבלבלתי בין שמות שההיגוי הפונטי שלהם דומה, אך מובנם משתנה כאשר מבטאים את השמות הללו ברבים. כך למשל התבלבלתי בין -; כללים וקללות; צרכים וצרחות, מעילים ומעילות.
בדיעבד הבנתי שבישראל כאשר לא עוזרים הכללים, עוזרות קללות; בזכות הצרחות משיגים צרכים ובזכות מעילות קונים מעילים…
באשר לסקס הבנתי בשחר נעורי, שבסקס יש לעבור שלושה שלבים: שפה משותפת, שפתיים משותפות, ספה משותפת… בזה לא התבלבלתי.
