הצרות הלשוניות של עולה חדש מרומניה

משפחתי הגיעה ארצה עם אוניה שיצאה מנאפולי שבאיטליה, אל עבר נמל חיפה.

בעת ששהינו בנאפולי הבחינו הורי בתמרור עליו היה כתוב: “CURVE PERICULOSO” (“סיבובים מסוכנים באיטלקית”).

אמא ממש נדהמה מהכיתוב על התמרור ולחשה לאבא: “גם ברומניה היו על הכביש  –  CURVE PERICULOSO, אבל שם לא שמו להם תמרור…”

בחודשים הראשונים שלנו בישראל התחברתי עם ילדה מהכיתה שלי בשם – ניצה פרי. אבא שלי תמיד קרא לניצה פרי – פרי ניצה (PERINITA).

בשלב מסויים החברה שלי פרי ניצה, שאלה אותי מדוע אבא שלי מעליב את אמא וקורא לה “עקומה”. הסברתי לה שזה לא “עקומה” בעברית, אלא “”ACUMA (עכשיו) – ברומנית.

בשיכון שלנו בפתח תקווה היה לי שכן רומני, שהגיע למסקנה, שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה “מתקדמים לאחור”.

“מה זאת אומרת? ” שאלתי את השכן.

ואז הוא השיב לי:  “נכנסתי לאוטובוס והנהג כל הזמן אמר לנוסעים: אתם שם באמצע תתקדמו לאחור“.

תמיד הערכתי את היחס המיוחד שמעניקה רומניה לטייסים שלה, לעומת היחס הפושר שיש לטייסים בישראל. שימו לב – התא של הטייס נקרא בישראל “תא הטייס” פשוט – תא רגיל; ברומניה לתא הטייס קוראים על שם כל חברת התעופה: “תא – רום”              (TA-ROM).

בתקופה הראשונה שלי בארץ התבלבלתי בין שמות שההיגוי הפונטי שלהם דומה, אך מובנם משתנה כאשר מבטאים את השמות הללו ברבים. כך למשל התבלבלתי בין -; כללים וקללות; צרכים וצרחות, מעילים ומעילות.

בדיעבד הבנתי שבישראל כאשר לא עוזרים הכללים, עוזרות קללות; בזכות הצרחות משיגים צרכים ובזכות מעילות קונים מעילים…

באשר לסקס הבנתי בשחר נעורי, שבסקס יש לעבור שלושה שלבים: שפה משותפת, שפתיים משותפות, ספה משותפת… בזה לא התבלבלתי.