ברומניה, שלא כמו בישראל, התחילו ללמוד בכיתה א’ – בגיל 7.
רק בן כיתתי יונל (IONEL) התחיל ללמוד איתנו בכיתה א’ – בגיל 9 – כי הוא נשאר פעמיים כיתה. זה הילד היחידי ברומניה שנשאר פעמיים בכיתה א’.
בכיתה ד’ היה יונל הילד היחיד בבית הספר שהתגלח.
אין לי ספק, שאילו היו נותנים ליונל לעלות מכיתה לכיתה רק לפי הישגיו בלימודים, אז בסיום בית הספר היסודי, יונל לא היה מקבל “תעודת גמר” אלא תעודת אזרח וותיק.
בבית הספר היסודי בבוקרשט הייתה לנו תלבושת אחידה (ראה תמונה), שכללה חלוק מבד שחור, צווארון לבן ופפיון בצורת פרח.
בכיתה ה’ החליפו לנו את הפפיון בעניבה אדומה עם הפיכתנו ל”חלוצים”, והצטרפותנו לתנועת הנוער הקומוניסטי, תוך שירה אדירה של השלאגר ההיסטרי:
“AM CRAVATA MEA SUNT PIONIER”
שפירושו – יש לי את העניבה שלי – אני חלוץ.
ביום הלימודים הראשון שלי בכיתה א’, אמא הביאה אותי לבית הספר וכשנכנסנו לכיתות החלה אמא לבכות בכי תמרורים, כאילו היא נפרדת זה עתה מהבן שגויס לצבא האדום ויוצא לחזית.
דאגתה של אמא שלי והזדהותה איתי היו כל כך קיצוניות במהלך השנים, עד כי אני בטוח שאילו הייתה לאמא שלי האפשרות להצטרף אלי ולעבור את טירונות השריון שעברתי ברפיח, לא רק שהייתה מצטרפת כדי לבדוק אם אני בסדר, אלא שגם הייתה מסיימת את הטירונות כחניכה מצטיינת.
אמא גם דאגה באופן אובססיבי שאצליח בלימודים ואקבל ציונים גבוהים. לאמא גם הייתה שיטה נון קונבנציונלית לשיפור הציונים שלי – היא נעשתה החברה של המורה.
כל פעם המורה אכלה אצלנו ארוחת ערב ויצאה עם אמא לקולנוע. הקשר העמוק בין אמא שלי לבין המורה נותק באופן פתאומי, כאשר המורה עברה ללמד בכיתה המקבילה.
בבית הספר בבוקרשט היה משקל רב לביקורים של המפקחים, אשר מידי פעם נכנסו לכיתה וישבו במהלך השיעור בשורה האחרונה. בדרך כלל, המפקחים היו חברי המפלגה הקומוניסטית.
בביקור של אחד המפקחים הקומוניסטים, החליטה המורה שלנו להרשים אותו ושאלה את הילדים – מה לדעתם, הדבר הכי חיובי בקומוניזם.
אחד התלמידים השיב, כי לפי דברי אביו – הדבר הטוב היחידי בקומוניזם זה – שיותר גרוע אי אפשר…
מאותו יום לא שמענו יותר מהתלמיד הזה, אבל שמעתי שוב ושוב בבית את ההורים שלי אומרים האחד לשני: “רעד יידיש זול די קינדער נישט פארשטעיין”.
בימים האחרונים החל נכדי הבכור ללמוד בכיתה א’.
אני מאחל לו ולכל ילדי ישראל, שיספגו בבית הספר את הסקרנות והצימאון לתרבות, להשכלה, לידע ולמדע, כפי שספגתי ברומניה; בנוסף שיספגו את ערכי אהבת הארץ והאדם, אהבת האתיקה והאסתטיקה שספגתי בארץ כשהייתי תלמיד; ולבסוף שייספגו את האהבה לטכנולוגיה, לדיגיטלי ולהייטק – שלא ספגתי מעולם…
תצליחו ילדים !! אתם העתיד!!
