כמו בכל משפחה רומנית, שמכבדת את עצמה, יצר ליל הסדר, גם במשפחתנו מריבות משפחתיות, מידי שנה בשנה.
כאשר הורי אירחו את ליל הסדר בביתם, התעוררו המריבות מול אלה שלא הוזמנו אלינו, אשר נשבעו שלעולם לא יזמינו אותנו לליל סדר בביתם; וכשהתארחנו לליל הסדר אצל קרובים, נוצרו המריבות מול כל אלה, שהיו יכולים להזמין אותנו לליל הסדר ולא עשו כן, אותם נשבענו שלא להזמין, לעולם, לליל הסדר בביתנו.
אחת השאלות המרגיזות ביותר שאני נשאל שוב ושוב, מידי שנה, היא: “איפה אתם בסדר?”… מה איכפת להם איפה אני בסדר?!
אם אגיד להם, שאין לי איפה להיות – יזמינו אותי? .. בטח שלא… אז שלא יתערבו.
כילד, היו לי תהיות רבות ביחס להגדה של פסח.
לא כל כך הבנתי את סדר העדיפויות של מחשבות חז”לנו.
שימו לב במה התעסקו החכמים: ישבו והתווכחו ביניהם ,כמה מכות קיבלו המצרים והכי חשוב השקיעו אנרגיות רבות בשאלה- כמה מכות בים, כמה ביבשה וכמה באוויר… מה זה משנה? עברנו את פרעה – זהו!! תזרמו. תרגישו יותר טוב אם חטפו חמישים מכות בים ושלוש מאות אלף ביבשה? לא היה להם דברים יותר פרודוקטיביים לעסוק בהם?!
רבי יהודה אפילו קיבל קרדיט על זה שנתן סימנים במכות מצרים והגה את הרעיון הגאוני שיש לקרוא למכות מצרים בראשי תיבות – דצ”ח, עד”ש, באח”ב…ממש גאוני .
אפשר לחשוב, שכל בוקר אני קם ואומר למי שמרגיז אותי: “אם לא תהיה בסדר אז אני אתקע לך דצ”ח, עד”ש, באח”ב… “.. תאמינו לי רבנים יקרים, עדיף כבר לימודי ליבה.
סיפור לא פחות תמוה, זה הסיפור על רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי אלעזר, רבי עקיבא ורבי טרפון, שדיברו כל הלילה על יציאת מצרים, עד שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית.
מה יש להם לספר לילה שלם על יציאת מצרים?! הם היו שם? הם יודעים מה היה שם?
הם ראו את זה ב- סי.אן.אן? אלה סיפורים של רב סרן שמועתי? נו באמת, מה יש להם לספר לילה שלם, וכל שנה מחדש? בחיי, עדיף כבר לימודי ליבה… אפילו שכבר אמרתי את זה … בלילה שלם אפשר ללמוד את כל לוח הכפל.
אף פעם גם לא הבנתי מדוע אגודת “תנו לחיות, לחיות” לא מוחא על כך, שב”חד גדיא” – שוחטים גדי, חתול, כלב ושור, על לא עוול בכפם וכל המסובים שרים ושמחים… אין להם לב?
גם לא הבנתי למה, דווקא, הילד הכי צעיר נאלץ לשאול את הקושיות – מה איכפת לילד בן שלוש, שרק התחיל לדבר, אם מטבילין שתי פעמים, במקום פעם אחת ואם יושבים רגיל או מסובים?… והכי מעצבן, שלאחר שהילד המסכן הסכים לשאול את הקושיות, (רק בגלל שהבטיחו לו אופניים), כל המבוגרים עונים לקושיות, הלא רלוונטיות, של הילד, מבלי שהם המבוגרים, עצמם, מבינים מה כתוב בהגדה, וכל מחשבותיהם מופנות לריחות העולים מהמטבח.
חוץ מזה, בחיים לא הבנתי למה מלמדים את הילדים, בליל סדר, לגנוב את האפיקומן ואחרי זה, עוד אומרים שהרומנים גנבים… איפה הצדק?
בקיצור– מהפן הלוגי, האגדה לא משהו … מהפן הקולינרי, דווקא-כן !
לא פלא, איפוא, שבכל ליל סדר אני עולה בשני קילו: קילו יאה וקילו נאה..
לסיום, וידוי אישי קטן-קושיה שלא פטורה בליבי: איך זה, שעם כל הציניות השכלתנית שלי, החג האהוב עלי ביותר הוא, דווקא, חג הפסח ואיך זה, שמאז ילדותי אינני אוכל חמץ בחג??
מי ישיב לי על הקושיה הזאת? אולי חכם, אולי רשע, יתכן-תם, אולי מי שלא יודע לשאול ואולי, בכלל, אין צורך להשיב… ככה זה וזהו…
חג שמח.
