טרם פגשתי יוצא רומניה מבוקובינה, שהסבא שלו לא היה עשיר גדול בבוקובינה, כמו שלא פגשתי מרוקאי, שהסבא שלו לא היה החבר הכי טוב של מלך מרוקו…
בילדותי שמעתי שוב ושוב סיפורים ואגדות על עושרו המופלג של סבא (מצד אמא), שהיה בעל מפעל גדול לבשר בויז’ניץ (בוקובינה) לפני המלחמה. המפעל הולאם אחרי המלחמה.
לפני כעשרים שנה, החלו המגעים להשבת רכושם של יהודי רומניה – דבר שהפיח תקוות רבות בליבם של אמא ואחיה ביחס למפעל הבשר של סבא.
על כנפי תקוות אלה, נתגלו, כבר אז, מחלוקות קשות בין האחים כיצד יחולק ביניהם מפעל הבשר לאחר החזרתו ליורשיו של סבא.
או אז כרעם ביום בהיר, הופרחה לאוויר העולם השמועה שסבא השאיר צוואה.
ההוכחה הניצחת לכך שסבא השאיר צוואה, התבססה על הנחת היסוד שלא ניתנת לסתירה, לפיה : לא יכול להיות שסבא לא השאיר צוואה… כנגד ארגומנט כזה, לא היה מקום להיסוס כלשהו…כולם עסקו בחיפוש- TESTAMENTUL.
מאחר ומעולם לא נמצאה הצוואה של סבא, עלו ספקולציות בקרב האחים סביב הדילמה- מי הגורם האינטרסנטי שהעלים את הצוואה של סבא.
כל אחד מהאחים סבר שסבא אהב דווקא אותו יותר מאשר את שאר האחים ועל כן, השאיר לו את כל הירושה. משום כך, סבר כל אחד מהאחים, שנעשתה קונספירציה בין כל שאר האחים שנועדה למנוע ממנו, האח האהוב על סבא, לקבל את המגיע לו- קרי, את כל הירושה של סבא. מוזר שכל האחים חשבו אותו דבר..
בחלוף הזמן, החלה להישלח אצבע מאשימה לעבר הדוד ארתור – לו הייתה אפשרות מעשית להעלים את הצוואה, מאחר וסבא התגורר בעת פטירתו – בביתו של ארתור.
כאשר ארתור חיתן את בנו, הביאו שאר האחים צ’קים “סמליים” לחתונה, בטענה קולקטיבית – שארתור כבר קיבל מספיק מהירושה…ויש אלוהים בשמיים.
השמועות שארתור העלים את הצוואה, הגיעו לבסוף גם לאוזניו של ארתור עצמו, שהגיב בצורה לוגית מינורית ורגועה: הוא הודיע בצרחות אימים לכל אחד מהאחים, שלמחרת היום , יפנה לבית הדין הבינלאומי בהאג ויגיש שם תביעת דיבה נגד כל האחים.
איומיו של ארתור, בעניין בית הדין הבינלאומי בהאג עשו את שלהם, עד שתוך שבוע, החלו להישמע במשפחה מחמאות על הטיפול המסור של ארתור בסבא, על תרומתו של ארתור למשפחה ועל יושרו חסר הרבב של ארתור במשך עשרות שנים.
חרדות האחים, מאימת בית הדין הבינלאומי בהאג שככו עם השנים, אף שעד ערוב ימיו של ארתור היו האחים במתח, כל פעם שארתור יצא לטיול בחו”ל, שמא מועדות פניו להאג.
רק דודה סילבה הייתה בחרדות, שמא יצא ארתור לטיול בשוויץ, מפני שהיא סברה, עד סוף ימיה, שהאג היא עיר הבירה של שוויץ.
ודאי תשאלו מה עלה בגורלה של הירושה? – ובכן, האחים ערכו חקירה מקיפה ביחס למפעל הבשר הרווחי של סבא, שהולאם אחר המלחמה וממצאי החקירה הוכיחו, כי כל העובדות הללו נכונות, פרט לשלושה אי דיוקים מזעריים:
א. זה לא היה מפעל בשר, אלא אטליז.
ב. סבא לא היה בעל האטליז, אלא עבד בו כשכיר.
ג. האטליז לא הולאם אחרי המלחמה, אלא פשט את הרגל, לפני המלחמה… וכך הלך האטליז בדרך כל בשר…
אכן , פרט לשלושה אי הדיוקים המזעריים הנ”ל, כל שאר העובדות היו נכונות….
כאפילוג, אני ממליץ לכתוב את המילה “צוואה” בשני ו’, אחרת העסק מסריח…
