לפני כמה שנים אמרתי לאשתי: “בואי נעשה טיול סביב העולם”, אז היא השיבה לי: “לא! בוא ניסע למקום אחר”. נסענו למקום אחר…
המלצתי שנשוב ונבקר ברומניה. על כך העירה אשתי: “ברומניה כבר היינו. הפעם ניסע לעמק הדורדון ולריביירה הצרפתית”.
בין אשתי לביני יש הסכם שוויוני עתיק יומין ביחס ליישוב המחלוקות בינינו: אני רשאי לעמוד על כל הצעה המועלית על ידי, עד אשר מועלית הצעה אלטרנטיבית של אשתי, שאז שנינו עומדים על שלה… על כן נסענו לעמק הדורדון ולריביירה הצרפתית.
הנוף בעמק הדורדון מדהים. הוא עד כדי כך יפה, שביום הבהיר היחיד שהיה לנו שם, הוא הזכיר לי את הביקאז, את דרך פגארש (Fagarasului) הקסומה ואת סביבותיה של העיר קלוז’.
האוכל בעמק הדורדון אנין טעם. אלא מה? האיכות באה על חשבון הכמות. במסעדות היוקרה בדורדון מגישים לך צלחת בגודל צלחות הלוויין לקליטת שידורי הטלוויזיה ובמקום נידח בתוך צלחת הלוויין מניחים לך דוגמית של “פואה גרה”, שזה כבד אווז שמן, הידוע כספציאליטה של עמק הדורדון.
אני סבור, שמגישים את “הפואה גרה” בכמות מזערית, כדי למנוע זינוקו המיידי של הכולסטרול ל-400, אחרי שני ביסים…
ביום מוצלח של “הפואה גרה”, הוא מזכיר את הכבד הקצוץ במסעדת הציידים ליד בראשוב ברומניה.
בתום שבעה ימים בעמק הדורדון – בהם אכלתי רק כבד אווז, עזבתי את העמק בגעגועים. למה געגועים? – כי מרוב שאכלתי אווז, יומיים עשיתי גע-גע –גע….
באחד הערבים בעמק הדורדון סעדנו, אישתי ואנוכי, במסעדת יוקרה עליה המליצו לנו מראש, אשר אף קיבלה שני כוכבים במדריך מישלן.
המיוחד במסעדה היוקרתית הזאת הוא, שנכנסתי למסעדה בעלת שני הכוכבים, אבל יצאתי עם אלפי כוכבים בעיניים, אחרי שהגישו לי את החשבון.
בסכום שעלתה לי הארוחה במסעדה עם הכוכבים של מישלן אפשר לקנות את כל המסעדה הנפלאה “ואטרה” (Vatra) שליד גן צ’ישמיג’יו הנפלא בבוקרסט – שם מגישים את הצ’ורבה הכי טובה בעולם.
אשתי דווקא התלהבה, משום מה, מעמק הדורדון ואמרה לי בעת שכבר עזבנו את העמק: “אנחנו עוד נחזור לדורדון”.
השבתי לה: “אנחנו נחזור מוקדם יותר מכפי שאת חושבת”.
“למה ?” שאלה אשתי.
“שכחתי את הדרכונים בקבלה של המלון” השבתי לה…
מעמק הדורדון נסענו לריביירה הצרפתית. ביומיים הבהירים הבודדים שהיו לנו בריביירה הצרפתית, הזכירה לי הריביירה הצרפתית את השפך המקסים של הדנובה, את מאמאיה (Mamaia), את כפרי הדייגים ואת הנוף המיוחד של הים השחור.
אחד ההבדלים החשובים בין הריביירה הצרפתית, לבין שפך הדנובה הוא, שבשפך הדנובה מדברים רומנית ואילו בריביירה הצרפתית מדברים ערבית…
לאחר שובנו ארצה ממסענו בדורדון ובריביירה הצרפתית, בעקבות הפקת הלקחים המתבקשים, הנהגנו סדר חדש בבית: מידי שנה אשתי יוצאת עם חברותיה לבירות המערב ואני יוצא עם בן דודי לטיולים ברומניה.
רק פעם אחת הסכמתי לצאת עם אשתי לנופש בים המלח, כי המלח של ים המלח מזכיר לי את מכרה המלח – Salina Turda , המהמם, שליד קלוז’ שברומניה.
אוי, רומניה – רומניה, ההיית או חלמתי חלום?…
