היהודים הראשונים הגיעו לצ’רנוביץ, כאמור, כיוון שניצבה על נתיב המסחר שבין הים השחור לבין פולין, “הנתיב הטטרי”, ועצרו בה כדי לסחור.
במהלך תקופת השלטון העות’מאני עסקו מרבית היהודים במסחר ומיעוטים במלאכות שונות, כגון: חייטות, סנדלרות וזגגות. כל קבוצת בעלי מלאכה הקימה גילדה משלה.
על היהודים חל איסור לקנות קרקעות, אך זה בוטל באופן חלקי באמצע המאה ה – 18 : הם יכלו לרכוש בתים, אך לא התאפשר להם לרכוש אחוזות וכרמים.
היהודים נאלצו לשלם מיסים מסוגים שונים, כגון: מס מלח, מס אכסון, מס על בשר כשר ומיסים על שחיטה כשרה.
סכום מיסים קבוע הופרש לשלטונות שלוש פעמים בשנה, ובחלק שנשאר ברשות היהודים מומנה פעילות מוסדות הקהילה, כגון: בתי כנסת, בית העלמין ובית החולים.
בתקופה האוסטרית השתייכו רוב המשפחות למעמד הבינוני.
מרבית התעשייה והמסחר בעיר הוחזקו בידי יהודים, ואלה תרמו להתפתחותה המואצת של העיר באותה עת. בתקופת השלטון הרומני בעיר, בלט במיוחד עיסוקם של יהודי העיר במקצועות חופשיים, קרי: 85% מעורכי הדין ו-68% מהרופאים.
(** מקורות: ויקיפדיה ובית התפוצות)
