בבלץ היו בתי כנסת רבים, וכן בתי מדרש ובתי תפילה, בהם כאלה שנוסדו עוד עם הגעת היהודים הראשונים לעיר, בסוף המאה ה-18.
המשפיעה ביותר מביניהן הייתה חסידות חב”ד. בימי ראש השנה היה הרב, שכינויו היה “רביל’ה”, יורד עם אחדים מחסידיו, לבושי קפוטות ושטריימלך, לנהר הריאוט, לתפילת תשליך. חסידי הרבי מסדיגורה הקימו בבלץ קלויז (בית מדרש).
הרב יעקב פרידמן, יליד בלץ, סיפר על חסידי העיר: “לא יתרשלו בעולם העשיה, יעשו מסחר וקנין ויבואו באנשים, דרכיהם ישרות ואין פוצה פה ומצפצף עליהם, ונדבות לצרכי העיר לתמוך בידי אביונים ולא יקפצו ידיהם מצדקה לכל דבר טוב. כולם צעירים בימים ובכל זאת לא יתערבו על ריב בפחזות רוח…”
על הבולטים בחסידי חב”ד סופר:
“פרנסתם היתה מצויה להם בדוחק, אבל יומם ולילה היו יושבים ומתעמקים בתורה ובחסידות החב”דית. כל ימות השנה לא בא משקה ענבים לפיהם, פרט לפורים, שאז היו מתחרים בשתיית יין עם כל חסידי חב”ד אשר בעיר והיו מראים כוחם גם בחידודים ובבדיחות כדרך “רבני פורים” בישיבות ליטא המעקמים את הכתובים ועוקרים הרים בחריפות ובבקיאות פורימית”.
רוב רבני העיר הגיעו ממרכזי התורה בליטא. בבלץ חי ופעל הדיין ר’ ישראל יפה. בבלץ פעלו חזנים ששמם יצא למרחוק, כגון ניסי בעלזער, פוסמן ואהרון גומניוק. הם חינכו את הנוער בעיר לאהבת השירה והחזנות, והיו בהם שהגיעו לארצות הברית והיו שם לחזנים ידועים.
(* מקור: יד ושם)
בתמונה:
בית הכנסת של חב”ד בבלץ.
(התמונה באדיבות אגודת יוצאי בלץ)
