יהודי ברלאד – עמוד התווך של המסחר בעיר

היהודים היו הנשמה של המסחר בברלאד.
אי אפשר לדבר על ברלאד, במיוחד של העבר, מבלי להזכיר את היהודים.
הם היו בכל מקום אבל שלטו במיוחד בנוף המסחרי.
לא פלא שנאמר שהמסחר הוא בדם של היהודים.
בכל מקום שהם הלכו על פני האדמה הזאת נפתחו חנות או בית מלאכה ויהודי ברלאד לא יכלו להיות יוצאים מן הכלל.

 

אבל הם לא היו יוצאי דופן רק דרך המסחר:
רבים מהם הוכיחו את עצמם כמוחות מבריקים עם ערכים תרבותיים ואומנותיים שאין כמותם.
החל מסופרים כגון Virgil Duda, I. Schechter, Leibovic Bernardt, Mircea Gorun.  Iulia Deleanu; דרך מדענים – Barbu Zăhărescu, Marin Bercovici, Marcel Saragea ; רופאים – Mendel Barbălată, Alexandru Zisu, Marcel Wainfeld, Iacob Wainfeld, Herman Fridman ; ציירים : Siegfried Volfingher, David Solomonovici  ואלו הם רק חלק מהתחומים בהם הצטיינו יהודי ברלאד.

לפני שנים רבות, הייתה לי ההזדמנות נדירה לשוחח עם שניים מהיהודים האותנטים של העיר ובין המעטים שעוד נותרו בה :ברנרד אושר ולזר קרויטורו (Bernard Ușer și Lazăr Croitoru.)
עכשיו הם כבר אינם ולכן אני שומר בקדושה בזיכרון ובנשמה את החוויות שסיפרו לי ושפורסם כראיון.
הם היו לשומרי הזיכרון היקר של יהדות ברלאד שנכחדה.
(הבטחתי לקוראיי ב – Est News כי אעניק את הסיפור המרתק של האנשים הדיסקרטיים האלו, שלא ידעו לחיות את החיים בצורה שונה אלא לקחת אותם לידיים שלהם ולעבוד ממש קשה).
סימונה מיכאילה

“כפי שכבר ציינתי, הכישרון שייצג אותם יותר מכל היה זה המסחרי. היהודים לא היו רק סוג סוחרים שבתמורה לכסף מציעים מוצר. כמו כל היהודים, יהודי ברלאד ידעו את אמנות המכירה. הם ידעו איך ומתי לדבר, איך למצמץ ולחייך; היהודי הרגיש, כמו אף אחד אחר מסביבו, את סכנת התחרות וחיפש כיצד לנטרל אותה בטאקט רב – סוד הנרכש כיום בבתי ספר תמורת תשלומי כסף גדולים עם התמחויות ותארים.
לא היו להם פרסומות בטלוויזיה עם מודעות תַת הַכָּרָתִיות או אסטרטגיות שיווקיות שנבנו על ידי צוותי מומחים שעולים הון, ואפילו לא היו להם שלטים מצועצעים מעל דלת הכניסה.
לעומת זאת, היה להם “משהו” שגרם ללקוח – ברגע שעבר את דלת הכניסה – להפוך ללקוח נאמן לנצח.

“אם אינך משרת את הלקוחות כמו שצריך, לא יהיו לך לקוחות!, “הלקוח שלנו הוא אדוננו!”  לא היו סתם אימרות שפר, אלא, הלך מחשבה וטקטיקה.

 

בשכונה שלנו היה סוחר גדול – רומני, לא יהודי – שהיה אחד מהגדולים במחוז טוטובה.
שמו היה אלקו יאנקו. החנות שלו הייתה ממוקמת היכן שאנחנו משלמים עכשיו חשמל.
אם הייתי הולך לקנות ממתקים בלאו אחד, לאחר שנתן אותם, היה אומר תוך כדי שהביט לתוך העיניים שלך: “שתחזור, ילד!”. והיה אומר כך, כאילו שהוא רוצה מהלב לראות אותך שוב אצלו. הוא היה אחד מהסיטונאים הגדולים ביותר במחוז.

פעם אחת, שאלתי את אבי: “איזה עניין יש לו, לגדול עשירי המחוז להיות כל כך נחמד עם ילד קטן כמוני, שיש לו רק לאו אחד בכיס שלו?” אז אבא שלי אמר לי: “אתם ארבעה ילדים בבית ואתם הלקוחות שלו. אבל, מחר מחרתיים, תנשאו ותלדו ילדים. אתם תזכרו אותו  שדיבר אליכם יפה ותמשיכו ללכת אליו, ותגידו לילדים שלכם ללכת אליו”.
זה אומר להיות סוחר אמיתי. אם אתה יכול לשרת בנחמדות את הלקוח שלך, אתה לא צריך לתת לו לחמוק. אחרת, העסק לא מחזיק יותר מידי”, מספר לי ברנרד אושר, הנשיא לשעבר של קהילת יהודי ברלאד.

 

סחורה באשראי, אסטרטגיית השיווק הטובה ביותר
זקני ברלאד מספרים שאף סוחר יהודי לא פחד לתת סחורה באשראי.
עבור כולם, המדיניות הזו הייתה הכלל. היה להם פנקס בו רשמו את כל מי שקנה בהקפה. היו מחכים כמה זמן רצה הבן אדם ולא הייתה בעיה אם היה עובר את המועד.
הוא ידע שבסופו של דבר, לא יפסיד את כספו. אבל היה מודע לכך שאם לא יהיה נחמד עם הלקוח, יכול לאבד אותו.

היית נכנס לחנות, היית מסתכל מסביב ומייד היה מופיע הסוחר מאחורי הדלפק.
הוא היה שואל לרצונך והיה מתגאה בסחורה שלו. גם אם אתה היית אומרלו: “אבל אדוני, אין לי כסף עכשיו כי עוד לא קבלתי משכורת”, הוא היה עונה לך: “מישהו ביקש כסף ממך ? תיתן לי כאשר יהיה לך”.

מי שקנה בהקפה לא הגיע רק מברלאד, אלא גם מהכפרים השכנים.
האיכרים היו הולכים לסוחרים ששמם הלך לפניהם. היה נכנס אחד ואומר : “הגעתי ישר אליך”. והסוחר לא התפלא.

הוא הכיר את כל משפחת הסוחר: מהרך הנולד האחרון עד לזקן שבהם. כולם היו לקוחותיו. ידע מתי הולך ג’ורג’ה לצבא, ידע מתי איליאנה מתחתנת, ידע מתי נפטר איון וכך הלאה. הסוחר היה על תקן יועץ. הוא היה משוחח, מקשיב. זו הייתה חברות.
כאשר היית הולך, שניהם היו מרוצים : הלקוח, שהיה הולך הביתה עם אוכל וישלם מאוחר יותר, והסוחר שעשה עוד מכירה ויש לו לקבל עוד כסף. והכל התבצע ללא חתימות.
מילה של כבוד הייתה הכל. זה היה יותר חזר מהחוק.

ושלא נטעה, גם אז היו רמאים, אבל אם היה מצליח מישהו לשטות פעם בסוחר אחד, הוא לא היה מקבל יותר אשראי מאף אחד. כמה שהייתה תחרות בים הסוחרים, כאשר היה מדובר ברמאים, כולם היו מאוחדים, בלי הבדל אם היו רומנים או יהודים.”

 

רחוב Strâmba – Lipscanii Bârladului  מהעבר
ניקולאי יורגה הגדול, שכתב איפשהו על ברלאד, ציין שבימי קדם, רוב היהודים היו באיזור Cerbul de Aur. אבל שריפת ענק, שנרשמה בהיסטוריה מקומית כהרסנית במיוחד ושהשתוללה ימים רבים, הרסה את כל הבתים היהודים.
כתוצאה מכך, היהודים עברו גם לאיזורים אחרים, אבל הרוב, לאיזור המרכז.
רובם התרכזו ברחוב Strâmba. ואיך שיהודי לא יכול לשבת במקום אם הוא לא מקים עסק קטן, Strâmba הפך לסוג של Lipscani של ברלאד. כמו גם רחוב Ștefan cel Mare.

לא היה פוליטיקאי, אמן, אדון או גברת מכובדת, שלא התלבשו בחנויות מ-Strâmba או מ-Ștefan cel Mare. החנויות היהודיות התחרו בבדים ומשי שהובאו מסין, וינה או פריז או בבסמים עדינים מחופי הסיין. זה היה הלב של ברלאד.

להיות סוחר הממוקם באחד משני הרחובות הללו הייתה ממש גאווה אבל גם למי שהיה עסק ב- Strada Regală (כיום Bulevardul Republicii).
היה לך כבוד, השם שלך היה ידוע לא רק בעיר, אלא הגיע עד יאשי, גאלאץ או בראילה. היית מהימן. זכרונות שנרשמו בכתובים שונים אומרים, שבניגוד לאלו שב-Lipscani, הסוחרים שב- Strâmba לא היו להם את ה”גינונים” של סוחרי רחוב Lipscani.
לא היו להם הרגלים. לא היו קמים בצהריים כמוהם, לא היו נפגשים יומי או שבועי בבית קפה מסוים או למנה של icre de Manciuria, לא יזמו עסקים גדולים בלחש ומובנות בעקיפין.

הסוחרים שם היו אנשים שעמלו משעות הבוקר ועד הערב.

לרוב היהודים לא היו עובדים כי הם היו גם הבעלים וגם המוכרים.
יתרה מזאת, היה להם גם את הבית וגם את החנות באותו בניין. הבית, בקומה שנייה, ואילו החנות בקומת הקרקע עם יציאה ישירה לרחוב.

והאמת היא שאי אפשר לסיים את השיח על תחום המסחר של יהודי ברלאד בעבר מבלי להזכיר את הסוחר המפורסם ביותר שקם שם, ינקה, מהיצירה המפורסמת „Tache, Ianke și Cadâr”  של ויקטור איון פופה. ינקה, כמו שני הסוחרים האחרים, היה אמיתי.

 

רוב בעלי המלאכה היו יהודים
בתקופה שבין המלחמות, מתוך 300 חנויות שהיו בברלאד, יותר מ-100 היו של יהודים. הרוב מכרו בדים, נעליים, כלים חקלאיים ומכשירי כתיבה.

אבל אם במסחר הם יצגו שליש מהשוק, בתחום המלאכה הם היו המנהיגים.
מי לא זוכר, או לא קרא לפחות פעם אחת, על גילדת הסנדלרים, החייטים, הנפחים, הפרוונים, מפוחי הזכוכית, הנגרים… ולכל גילדה היה בית כנסת משלו.

מדהים!

הנה דוגמה לכמה מחנויות היהודים הפופולריות ביותר, שנקראו על שם הבעלים, אשר זכורות עם חיבה יתרה על ידי תושבי ברלאד עד היום :
בית המרקחת Perlmutter, סדנה רצען “Heinerich” נפחיה Halperin, מכולתGoldstein Bucureanu (אחת מחנויות המכולת הגדולות ביותר בעיר), מרכז תמונות היוקרה “Wexler”, בית המרקחת Rapaport, “כל-בו” של  Pop Linger, נפחיה Itic Lazarovici, החנות Kaufman.
בסמוך לשוק היה תחנת קמח של Saraga, הטחנה הגדולה ביותר במולדובה.

בית ההארחה הנוכחי היה שייך ליהודי. זה היה הבניין הראשון בברלאד שהיתה לה הסקה מרכזית שהייתה מופעלת בפחם ואחר כך בסולר.”