1. שלא כמו נכדינו, אנחנו לא ידענו בילדותנו שיש לנו הפרעות קשב וריכוז ובכל זאת לעדה שלנו – 38 חתני פרס ישראל, שמעולם לא לקחו רטלין.
2. שלא כמו לנכדינו, לנו לא היו – יובל המבולבל, מאסטר שף והאח הגדול, ואולי גם בשל כך, לעדה שלנו 38 חתני פרס ישראל.
3. הורינו לא תרמו ברומניה בגדים לעניים מהסיבה הפשוטה שאנחנו לבשנו אותם.
4. כאשר המורה הודיעה להורינו שאנו מתקשים בלימודים, לא יזמו ההורים עצומה לסילוק המורה מבית הספר…
5. שלא כמו לנכדינו, לנו לא היו אס. אם. אס, סקייפ ופייסבוק.
היינו כל כך פרימיטיביים שדברנו עם האנשים, באופן ישיר, בלי שום מכשירים…
6. “סביב העולם ב-80 ימים” היה ספר של ז’ול ורן ולא טיול אחרי הצבא.
7. כילדים רשמנו, מידי יום, פרק ביומן החיים שהקפדנו לכתוב. נכדינו מסתפקים בציוץ בטוויטר.
8. בבתי הספר לא היו לנו, כל מספר חודשים, רפורמות בחינוך. סתם, היה חינוך, בלי רפורמות .
9. כדורגל, שיחקנו עם כדור בחצר ולא עם פלייסטיישן בסלון.
10. לא חלמנו להגיע למקומות, שידענו כי לא נגיע אליהם. נכדינו הגיעו למקומות שאנחנו אפילו לא חלמנו…
11. והחשוב מכל: שלא כמו לנכדינו, לנו כילדים לא היו סבא וסבתא שעשו הכל כדי שהנכדים שלהם יקבלו – מה שהם, הסבים, לא זכו לקבל בילדותם, ברומניה.
יתכן, שגם בשל כך, יש לעדה שלנו 40 חתני פרס ישראל…
