תרומת יהדות רומניה להתיישבות העובדת בישראל

מאת: ד”ר רונית פישר

 

רקע –

העליות הראשונות – קווים מאפיינים :

בעלייה הראשונה – משנת 1881 ועד לשנת 1903 עלו לארץ כ – 25 אלף יהודים, בעיקר  מרוסיה, מרומניה ומתימן בעזרת “המשרד הארצישראלי”.
העולים עלו בשני גלים:
הגל  הראשון הגיע בפברואר 1881 בעקבות הפרעות ברוסיה,
הגל השני הגיע בשנים 1890-1891 בעקבות  גזירות קשות נגד היהודים ברוסיה, ברומניה ובגליציה.
במשך כל התקופה הגיעו עולים  בעיקר בקבוצות מאורגנות שבאו במטרה להתיישב בארץ ולחזק את היישוב היהודי בארץ. רוב העולים היו אנשים דתיים בעלי משפחות בגילאי 30-40 וחלקם היו מטעם אגודת “חובבי ציון”.

בעלייה השנייה – משנת 1904 ועד לשנת 1914 (תחילת מלחמת העולם הראשונה), עלו  לארץ כ – 35 אלף יהודים ממזרח אירופה (בעיקר מרוסיה, פולין ורומניה).
העולים היו  בעיקר צעירים רווקים בני 25 ללא משפחות, סטודנטים ואידיאליסטיים שהושפעו  מרעיונות הסוציאליזם (הקמת חברה שוויונית ושיפור מעמד הפועל). הם עלו בקבוצות של  בודדים וראו בעבודת אדמה ועבודת כפיים כערך עליון שיקדם את הרעיון הציוני.

בשובנו לבחון את התפתחות התנועות החלוציות ברומניה המתפתחות לאחר תום מלחמת  העולם הראשונה במחוזות השונים של “רומניה הגדולה”, ואשר מהן יוצאים הצעירים  הציוניים למימוש חלומם – להתיישב בארץ ישראל, חשוב להזכיר את שמותיהן של  התנועות הגדולות ואת תקופת פעילותן:

# הנוער הציוני (1929-1949)

# בורוכוביה (1944)  

# תורה ועבודה: ברית חלוצי פועלי ציון (1933) ממנה צמחה ‘דרור’  השומר הצעיר (1918-1949)

# החבר והתחייה – מהן צמחה גורדוניה – רומניה (1927-1950)  

# החלוץ (1933)

# בית”ר (1926-1953)  

# בני עקיבא (מ – 1921 בשמות שונים) 

# מכבי (1908) ארגון למטרת חינוך גופני ורוחני של הנוער היהודי ברומניה הבונים,
האיחוד: ברית הקנאים אשר השתייכה למדינת היהודים (1935)

תנועות אלו פעלו הן כמרכזים תרבותיים-חברתיים ואידיאולוגיים לצעירים היהודיים ברחבי המדינה, והן כמוקדי הכשרה והכנה לקראת העלייה לארץ.

תנועות הנוער הציוניות ברומניה הינן חלק מתהליך רחב היקף שהתרחש בכלל קהילות  ישראל באירופה – המזרחית, המרכזית והמערבית בעשורים הראשונים של המאה ה-20 וזאת כחלק מתהליכים כלל –אירופאיים.

תנועות הנוער היהודיות – ברומניה, כמו באירופה כולה – התפתחו כחלק מהתהליך החברתי הכללי, אולם על המוטיבים הכלליים יש להוסיף את המניעים הספציפיים של בני  הנוער היהודיים, שהתמודדו עם תופעות אנטישמיות ובחפשם מעגלי השתייכות חברתיים  אשר העניקו גם תחושת גאווה, אידיאולוגיה ויעדי פעילות – מצאו ופיתחו את התנועות  הציוניות שהתפתחו אז בכל המרחב המזרח-אירופאי.

תנועות הנוער הציוניות מילאו תפקיד מרכזי בפעילות הציונית ברומניה, וזאת לא בגלל  גודלן, אלא בגלל כוחן הארגוני, תוכנן האידיאולוגי והערכי ושיעור העולים מקרבן לארץ- ישראל.  

תנועות הנוער הציוניות ברומניה התפתחו לאחר מלחמת העולם הראשונה מתוך סיטואציה גיאו-פוליטית-חברתית מעניינת : מעת זו – שלהי 1918 מתוך התווייתם של הסכמי  השלום הבינלאומיים שנחתמו בסוף המלחמה, לפיהם זכתה רומניה בארבעה חבלי ארץ  חדשים:
בוקובינה (משטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית לשעבר),
בסרביה (משטחי  האימפריה הצארית לשעבר),
טרנסילבניה (משטחי ממלכת הונגריה לשעבר)
ודוברוג’יה )משטחי ממלכת בולגריה לשעבר).
מתוקף מרקם מולטי-אתני רחב זה העונה כעת להגדרה  המדינית, “רומניה הגדולה”, ניתן להבין את הפסיפס המעניין שצמח בהקשר של תנועות  הנוער הציוניות : ברוב חלקי רומניה ניתן היה למצוא את הסניפים של התנועות הציוניות  הגדולות – אלו אשר נוסדו והחלו את דרכן ברוסיה או בפולין, אולם לידן ניתן אף למצוא  תנועות ייחודיות, שהתפתחו באופן ספציפי בחבל ארץ מסוים, ללא אחות או סניפים  מקבילים בשאר מחוזות המדינה (כדוגמת התנועה “באריסיה”).

!! דוגמה יוצאת דופן היא חברי תנועת בני עקיבא ברומניה, אשר במהלך שנות ה – 30 וה – 40 דגלו בעבודה חקלאית, הקימו גרעיני עולים אשר עלו לארץ ישראל והקימו מושבים וקיבוצים, המשתייכים לזרם הציונות הדתית, ומשלבים בין בניין  הארץ, עבודת האדמה ולימוד תורה).

חשוב לציין את המאפיינים הרחבים המהווים מכנה משותף כללי לכל התנועות:
* צביון חינוכי – כל תנועות הנוער ראו את עצמן כתנועות חינוכיות שיעודן לחנך את הנוער היהודי לאהבת ישראל, לתנועה הציונית לקראת העלייה לארץ ישראל.
* התארגנות – כל התנועות פעלו בהתארגנויות של סניפים וקנים, אשר שימשו מוקד משיכה לילדים, לבני הנוער ולצעירים היהודיים – לפעילות התנועתית.
שם היו החברים  נפגשים מדי ערב למספר שעות ,שומעים הרצאות, לומדים עברית, שירה וריקודים, חוגגים  את חגי ישראל, יוצאים לטבע ומתכוננים ל”חוות ההכשרה החקלאית” ול”מושבות הקיץ”. הסניף או הקן היו “פינת ארץ ישראל” שלהם – שם.
* הנושא הלאומי – היהודי היווה מכנה משותף ומרכזי לכל התנועות ומרכזיותו עלתה  והתרחבה ככל שהתגברו ה”רוחות האנטישמיות” והפכו לחוקים ולמעשים. התנועות  עוררו את ההכרה הלאומית בקרב הנוער. כולן היו ציוניות ומטרתן הייתה אחת: העלייה  לארץ ישראל והגשמת המדינה בארץ ישראל.

יוצאי רומניה בהתיישבות העובדת בישראל

שנות ה – 20 וה – 30 ידועים כ”תקופת הפריחה” של תנועות הנוער החלוציות  ברומניה.
בני נוער וצעירים יהודיים רבים הצטרפו לתנועות הציוניות השונות בכל  מחוזותיה של “רומניה הגדולה” ורבים מתנועות אלו – בעיקר ממחוזות בסרביה וטרנסילבניה הביאו לתוצאות ממשיות עם עלייתם של חלוצים צעירים רבים לארץ ישראל. צעירים אלו נקלטו בארץ ועברו תהליכי הכשרה מפרכים בחוות ובמחנות שהקימו  התנועות המיישבות, והתמודדו עם קשיים מרובים עוד בטרם עלייתם להתיישבות קבע  בקיבוץ או במושב שאותו הקימו או אשר אליו הצטרפו.

מרבית המושבים והקיבוצים שהוקמו ע”י מייסדים מקרב יוצאי רומניה או שיוצאו רומניה  היוו בהם מוקד חשוב בתהליך ההתפתחות, בבחינת היותם “גרעיני ההשלמה” מהווים  שורה ארוכה של סיפורי הצלחה, שיצרו מושבים וקיבוצים משגשגים מבחינה חקלאית, מוצלחים מבחינה כלכלית ועשירים מבחינת איכות החיים התרבותית והקהילתית של  יושביהם.

על אף המורכבות והקושי של מהלכי ההקמה של יוצאי רומניה, תרומתם הייתה אדירה לצמיחתם של קיבוצים ומושבים כה רבים בישראל ובלעדיהם לא ניתן לדמיין כלל את  מערך ההתיישבות בארץ ואת מכלול ההישגים שלנו כחברה – אם בתחומי החקלאות, התעשייה או התרבות והתיירות.

במושבים  

להלן רשימת המושבים בהם היוו יוצאי רומניה את הגרעין המייסד או גרעין משלים בהקמת והתפתחות המושב:

מושב אביאל

מושב אביבים*

מושב אדרת*

מושב אודים

מושב אומץ

מושב אלוני אבא

מושב ארבל

מושב בוסתן הגליל

מושב בית אלעזרי

מושב בית הילל

מושב בית חנניה

מושב בית לחם הגלילית

מושב בני ציון

מושב בן עמי

מושב בן שמן

מושב בצת

מושב גן חיים

מושב גן יאשיה

מושב היוגב

מושב חמד

מושב חניאל

מושב כפר אחים

מושב כפר בן-נון

מושב כפר ברוך

מושב כפר גדעון

מושב כפר טרומן

מושב כפר שמאי

מושב כפר שמואל

מושב כרם בן זמרה

מושב כרמון

מושב לימן

מושב מאור

מושב מבקיעים

מושב מירון

המושבה מנחמיה

מושב מעונה

מושב נווה ירק

מושב נחל ראובן – הוסב שמו ל: גַּן יֹאשִׁ יָּה

מושב ניר עקיבא

מושב סתריה

מושב עדנים

מושב עולש

מושב עמיעוז

מושב ערוגות

מושב צפורי

מושב קדרון

מושב קוממיות

מושב שדה אליעזר

מושב שורש

מושב תלמי יחיאל

סה“כ : 51 מושבים 

***  כמה מילים על תנועת המושבים  

תנועת המושבים היא תנועת ההתיישבות הגדולה ביותר במדינת ישראל ומאגדת בתוכה  254 מושבים (מתוך 420 הקיימים) הפזורים לאורכה ולרוחבה של הארץ.
חזון תנועת המושבים הינו: “הובלת ההתארגנות ליצירת מרחב כפרי ירוק ומעובד – בו מתנהל אורח חיים כפרי עם תשתיות, רמת חיים ואיכות חיים נאותות, בהם מתקיים  פוטנציאל להשגת הכנסה סבירה לבעלי הנחלות, תוך מתן דגש לצרכים הייחודיים של  מושבי התנועה”.

התנועה הינה בית וכתובת ראשית ומקצועית עבור המושבים בכל נושאי הליבה המעסיקים  את כלל התושבים במרחב הכפרי ולייצגם, בהתאם, מול כל גורמי הממשל במדינה ו/או  גורמים רלוונטיים נוספים .

התנועה היא נושאת הדגל במאבק הציבורי לשימור ופיתוח המרחב הכפרי אשר יאפשר  לדורות הבאים לעסוק בחקלאות לרבות יצירת אתגרים מקצועיים אשר יבטיחו את המשך  קיומה ועתידה של החקלאות בישראל .

בקיבוצים  

להלן רשימת אותם הקיבוצים בהם היוו יוצאי רומניה את הגרעין המייסד או גרעין  משלים בהקמת והתפתחות הקיבוץ:
קיבוץ אבוקה – קיבוץ שאינו קיים עוד סמל ל”יוצא מן הכלל” – אחד הקיבוצים היחידים שננטשו

קיבוץ אושה

קיבוץ בארות יצחק

קיבוץ בית אורן

קיבוץ בית אשל – סמל לגבורת המתיישבים הצעירים, אשר ננטש לאחר מלחמת העצמאות

קיבוץ בית גוברין

קיבוץ ברקאי

קיבוץ ברעם

קיבוץ גבעת ברנר

קיבוץ גבעת חיים איחוד

קיבוץ גבעת חיים מאוחד

קיבוץ גבת

קיבוץ גזית

קיבוץ גניגר

קיבוץ דליה

קיבוץ דן

קיבוץ זיקים

קיבוץ חולדה

קיבוץ חניתה

קיבוץ כפר גליקסון

קיבוץ כפר גלעדי

קיבוץ כפר סאלד

קיבוץ מגן

קיבוץ מחניים

קיבוץ מסדה

קיבוץ מסילות

קיבוץ מעברות

קיבוץ מעגן

קיבוץ ניצנים

קיבוץ ניר יצחק

קיבוץ ניר עם

קיבוץ סער

קיבוץ עברון

קיבוץ עין דור

קיבוץ פרוד

קיבוץ צובה

קיבוץ קריית ענבים

קיבוץ רוחמה

קיבוץ רמת דוד

קיבוץ רשפים

קיבוץ שובל

קיבוץ שמיר

קיבוץ שמרת

קיבוץ שער עמקים

קיבוץ שריד

סה“כ : 45 קיבוצים  

*** כמה מילים על התנועה הקיבוצית  

“התנועה הקיבוצית” היא פרי איחודן של שתי התנועות הקיבוציות הגדולות: התנועה  הקיבוצית המאוחדת (התק”מ) והקיבוץ הארצי (הקבה”א).

תנועת הקיבוץ הדתי, תנועת ההתיישבות הקיבוצית של הציונות הדתית, בחרה להישאר כארגון נפרד, אך בעל זיקה וקשר לתנועה הקיבוצית.

“התנועה”, היא גוף מטה מרכזי המייצג את הקיבוצים (250 במספר), מול רשויות המדינה והרשויות בכל הרמות. בנוסף, התנועה מספקת לקיבוצים ולחברים – באמצעות מטה התנועה, אגפיה ומחלקותיה- מכלול שירותים בתחומי חיים שונים.

הקו המנחה את עבודת התנועה הקיבוצית הוא חיזוקם של הקיבוצים, חיזוק החברה הקיבוצית מבחינה כלכלית, חברתית וערכית. ביטחון סוציאלי לחברים להבטחת עתידו של החבר הוותיק, וצמיחה דמוגרפית- ככל שיצטרפו יותר חברים צעירים יגבר סיכויו של  הקיבוץ להמשיך ולהתקיים גם בדורות הבאים.

 

(** המאמר הוא חלק ממחקר שנערך ע”י ההסטוריונית ד”ר רונית פישר עבור ארגון א.מ.י.ר. במסגרת הבמה השלישית ע”ש יצחק ארצי ז”ל שעסקה בתרומת יהדות רומניה להתיישבות העובדת בישראל ויצאה בחוברת מקיפה).