זוכרים את דוקטור ג׳ מניו יורק מהפוסט הקודם?! אז הוא מתחתן.
לפני כארבע שנים הוא פגש את רעייתו לעתיד, רופאת משפחה ממוצא פיליפיני, ומאז הם ביחד, בטוב וברע, בניו יורק ובוירג׳יניה ביץ׳, בקור ובחום.
באפריל שנה שעברה, אחרי ביקור של עשרה ימים בתל אביב, דוקטור ג׳ טס לפאריז כדי לפגוש את זוגתו. שם, בגני ארמון ורסאי, הוא כרע ברך, שלף טבעת יהלום, והציע לה להתחתן. היא אמרה כן. אושר גדול שטף את כולם, והמסע לעבר החתונה יצא לדרך.
דילמות לא מעטות מלוות כל אחד בדרך לבחירת האדם שאיתו אנחנו רוצים לבלות את שארית חיינו, והן מתרבות עוד יותר בעולם המודרני, כאשר אנשים מתרבויות שונות ומרקעים שונים מחליטים לקשור את גורלם.
מי אמר שהגירה זה דבר קל. גם דוקטור ג׳ העמיס על גבו דילמות אינספור, ומיליון שאלות שעליהן ניסינו לענות יחד בעשרות אם לא מאות שיחות נפש.
״אני חייב שהילדים שלי ידעו רומנית״, אמר לי האיש שמעל מיטתו בניו יורק תלוי עד היום דגל ענק של רומניה. ״אני לא יכול לחשוב על מציאות שבה הם לא ידעו לדבר בשפת האם שלי. אני לא מעלה בדעתי שהם לא יקראו את סיפורי Harap Alb או את השירים של אמינסקו. ועוד לא דיברנו על כדורגל.
איך הם יגדלו בלי Steaua או Dinamo?”. הדוקטור אכל את עצמו חודשים.
שאלת השפה לא עזבה אותו, החשש מאיבוד התרבות שאותה ינק עד לגיל 21 ומחוסר היכולת לדבר עם ילדיו בשפה האהובה עליו לא נתנה לו מנוח.
לאורך השנים, ועוד לפני שפגש את המיועדת, הוא חיפש רומניות כשרות באמריקה, יצא עם כמה מהגרות כמוהו, ניסה לקשור את גורלו במי שיודעת להכין צ׳ורבה וסרמלה גם תוך כדי שינה. אבל זה לא עבד. הן אומנם ידעו רומנית, וחלקן ידעו אפילו לדקלם את המכתב השלישי של מירצ׳ה, אבל לדוקטור שלנו זה לא הספיק. רומני רומני, אבל החולשה שלו הן נשים ממוצא אסייתי.
לבסוף, אחרי ששבר את הראש שבועות, נמצא הפתרון: יום אחד הוא הופיע בדירתו בניו יורק עם כמה אריזות ביד. ״זה בשבילך״, אמר לגברת ג׳ לעתיד, שחייכה למראה הקופסאות החומות.
נרגשת, היא פתחה את הקופסא הראשונה. ״מה זה בייב״, תהתה למראה השיחונים האנגלו-רומנייים והדיסקים שהיו בחבילה.
״תראי״, אמר הדוקטור, ״חשבתי על זה, ונראה לי שכדאי שתלמדי קצת רומנית. את יודעת, בשביל הכיף, כדי שתדעי כמה מילים. רומנית שפה חשובה באירופה, לא יזיק לך לדעת לדבר קצת, להבין מה אנשים אומרים לך.
רומניה באיחוד. כולם יודעים רומנית״. למרבה המזל, הגברת הצעירה לא חזקה במציאות באיחוד האירופי. זה לא כל כך מעניין אותה באפר ווסט בניו יורק.
הדוקטור ניצל את הבלבול ואת הערפל הגיאו-פוליטי שנוצר אצלו בסלון, לקח את הדיסק הראשון בסדרה, והכניס אותו לדי וי די. מהר, כדי שהיא לא תעשה גוגל בטעות ותבין את האמת. הטריק עבד, ובמשך כמה שבועות, אחרי העבודה, היא התיישבה מול מסך הטלויזיה ושיננה מילים ברומנית.
בפעם האחרונה שהייתי בניו יורק לפני כמה שבועות, רציתי לבדוק איפה אנחנו עומדים בהליך הפיכת הפיליפינית לרומניה. Ce faci, שאלתי תחילה, בודק את מצב העניינים. ה-Bine המיידי שירתה לעברי עם חיוך צחוק שיניים גרם לי לפעור עיניים. ״פששש״, החמאתי לה. ״Bravo, esti tare”. היא הסתכלה עלי בעיניים שואלות. דממה השתררה בחדר. הדוקטור עמד מן הצד ולא אמר מילה. היא הביטה בו, הביטה בי, הביטה בו ולבסוף פלטה multumesc חינני. סתמתי. שעות אחרי זה, כשהדוקטור ואני היינו לבד, שאלתי אותו איך מתקדמים השיעורים ברומנית. ״תראה״, אמר, ״זה עובד יופי. הילדים שלי ידברו רומנית. הבעיה נפתרה. הכל טוב״. הבטתי בו כמו עגל מול שער נעול. ״היא תלמד אותם״, עקצתי. ״אתה בטוח?״
הרופא חייך. ״שכנעתי את ההורים שלי לעזוב את פלורידה ולבוא לגור לידנו״, פתר התעלומה. ״יהיה בסדר. הבן שלי ידע לקלל את Steaua כמו שצריך״.
