בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב מאוגוסט 1938 סופחו בסרביה וצפון בוקובינה לברית המועצות. הצבא הרומני שנסוג מהשטחים המסופחים היה אחראי לחללים היהודים הראשונים בראדאוץ ובסביבתה.
המצב החמיר עם עלייתו לשלטון של הגנרל אנטונסקו בספטמבר 1940 בראש ממשלה שכללה חברים ממפלגת “משמר הברזל” הפאשיסטית, ועם הצטרפות רומניה למדינות הציר, בראשות גרמניה הנאצית.
גזירות שהוטלו על היהודים חייבו, בין היתר, הרחקת התלמידים והמורים מבתי הספר הממשלתיים והם נקלטו בבית ספר שהוקם על ידי הקהילה.
הוחרמו בתים, הורחקו פקידים ממשרותיהם ועל הרופאים היהודים נאסר לטפל בחולים נוצרים.
בפוגרום מאורגן שנערך בעיר בינואר 1941, בימי מרד “משמר הברזל” נגד אנטונסקו, נרצחו 12 יהודים. ערב המלחמה נגד ברית המועצות פונו לראדאוץ כל יהודי הכפרים והעיירות במחוז.
ביוני 1941 תקפה גרמניה את ברית המועצות, ובסתיו אותה השנה התחיל גירוש יהודי בוקובינה לטרנסניסטריה.
בתקופה זו עזרה הקהילה למגורשים ממקומות אחרים שעברו דרך ראדאוץ ובעזרת תרומות של יהודים אמידים הם צויידו בעגלות להמשך דרכם.
פקודת הגירוש לטרנסניסטריה לכל יהודי רדאדאוץ – תושבים ופליטים – ניתנה בסוכות, 11 באוקטובר 1941 והיא הביאה לכמה מקרי התאבדות.
ערב הגירוש הצליח בן הרב להחביא את מרשם היהודים של הקהילה, שראשיתו מ- 1857, בגנזך של בית העירייה.
הגירוש בוצע תוך יומיים.
שתי הקבוצות הראשונות של הגולים גורשו דרך מארקולשט Marculesti (בסראביה) וכתשעים אחוזים מהם ניספו בדרך ובמחנות טראנסניסטריה; ברשאד, אובודובקה, ציבולובקה, באלטה ואחרים.
הקבוצה השלישית גורשה ב- 13 באוקטובר דרך אטאקי בבסראביה וממנה נספו כעשרים וחמישה אחוזים.
(** מקור: בית התפוצות)
