“היה היתה בוקובינה. שם אגדי, כמו המצאה ספרותית, אין טעם לחפש אותה במפה, שכן זו איננה מדינה או ארץ, אלא מחוז בקיסרות האוסטרו־הונגרית לפני מלחמת העולם הראשונה…
זו היתה נקודת ההתחלה המשותפת של פאני וגבריאל — שניהם באו משם.
פאני אהבה את ‘ארץ היערות’ שהשתרעה בצפון הרי הקרפטים ולמרגלותיהם. רכסים מושלגים, גיאיות עמוקים, כרי אחו שופעי ירק, נהרות ופלגי מים שוצפים ושפע של אלונים, אשורים ובמיוחד עצי אֶדֶר — ‘בּוּק’ בשפות הסלאביות, שמהם נגזר שמה של בוקובינה.
מחוץ לבית הם דיברו גרמנית מצוחצחת, ואילו יידיש היתה הלשון פנימה. והעיניים היו נשואות תמיד לבירה צ’רנוביץ, מיניאטורת חיקוי של וינה האדירה”
נאוה סמל ז”ל, בת למשפחת אצולה רומנית-ישראלית פותחת כך את “פאני וגבריאל“, הספר האחרון שכתבה לפני מותה. הספר שלראשונה חושף את סיפור משפחתה המיוחד כבתם של מימי ויצחק ארצי לבית הרציג מי שהיה חבר כנסת אך בעיקר פעיל בארגונים לרווחת ניצולי השואה.
הספר הזה היה הספר הראשון שנחשפתי אליו מבין עשרות ספרים שאקרא אחריו על רומניה מולדת אבותי.
שנים חיפשתי לקרוא ספרים שידברו בשפה עכשווית ויספרו לי על בית אבי ובקיץ 2017 מייד כשיצא הספר לאור, הייתי בין הראשונות לרכשו ולקראו.
המספרת לוקחת אותנו למחוזות הילדות של סבתה פאני , בת למשפחת כ”ץ, משפחה רבנית מחסידי ויז’ניץ. התקופה היא תחילת המאה ה- 20, טרום מלחמת העולם הראשונה.
הסיפור מתחיל בעיירה סירט שברומניה, באותם הימים עדיין כפר עם תושבים יהודים, שהיה שטייטל כדת וכדין. כמנהג המקום כשפאני מגיעה לפירקה נשלח שדכן למצוא שידוך לנערה, השדכן מוצא בחור כליל המעלות ממשפחת הרציג בעיירה הקרובה מיהובה וכך עסקת השידוך נרקמת.
גבריאל, החתן המיועד אכן התייחס לעניין כעסקה ואילו פאני הרומנטיקנית טוותה חלומות בהקיץ לגבי העתיד המצפה לה עם הגבר המושך שהתגלה אליה כבעלה לעתיד.
אך חלומות לחוד ומציאות לחוד, מלחמת העולם הראשונה קטעה את התגשמות החלום וגבריאל שגוייס לצבא נעלם לכמה שנים, מותיר את פאני ספק מאורסת ספק פנויה.
פאני החליטה להמתין לשובו ומקץ כארבע שנים שבהן לא שמעו ממנו דבר ולא ידעו אם מת הוא או אם חי כאשר הוא הלכה למעשה בילה ברוסיה בביתה של מארחת, לפתע, יום אחד שב גבריאל לביתו.
שוב יצא השדכן והוחלט כי הבטחת האירוסין תמומש.
אולי היה מוטב לפאני לו ביטלה את אירוסיה מלכתחילה שכן העתיד לא צפן לה טובות.
גבריאל חזר מהמלחמה שותק וזועף, כמה למשהו בלתי מושג ובלתי מוסבר.
פאני וגבריאל נישאו ובמהרה אף הולידו בן ,יצחק, אך גבריאל התמיד בשתיקותיו ובחיפושו אחר החופש .
כשברומניה החלו לשמוע על מהגרים שעברו לאמריקה והתעשרו החליט גבריאל לעשות מעשה. הוא מכר מצית מזהב שקיבל מזונה שאותה פגש, זאת תמורת תא עלוב באנייה בדרך אל החופש המובטח, אך אומץ לגלות את דבר המעשה לפאני אשתו לא היה לו.
כשהגיע היום לעזוב הבטיח לפאני כי לאחר שיתאקלם וישתלב בארה”ב ישלח לפאני ולבנו התינוק יצחק כרטיסי הפלגה שיביאו אותם אליו .
היה זה שנים בודדות לאחר תום מלחמת העולם הראשונה כשמהגרים חשבו שניתן למצוא זהב על המדרכות של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלת.
כך חשב גם גבריאל בשעה שהתחיל להשתלב במגוון עבודות. רודף נשים היה ומייד מצא לו דרכו לליבן. את אשתו ובנו טמן בפינת הזכרון והמשיך לחפש את האושר בארץ החדשה.
אך לא כך ברומניה.
פאני גידלה לבדה את בנה, יצחק, היא לא הסכימה לשמוע את דברי הביקורת שהיו למשפחתה לומר על בעלה שנטש אותה, כל חייה שמרה לו אמונים .
הספר מספר על חיי היומיום הקשים בעיירה, בתקופת טרום מלחמת העולם השנייה, המחסור באוכל ובכסף. האנטישמיות והחיים המורכבים שעברו על יהודי בוקובינה של אותה תקופה.
יצחק גדל והיה לתלמיד מצטיין ולציוני נלהב, פאני אימו נכרכה אחריו לכל אשר הלך בפחד שלא ייטוש אותה גם הוא, והוא שהיה בן יחיד, ללא אב שינחה אותו נזהר ונשמר לבל ידאיג אותה .
את תקופת השואה והשילוחים לטרנסניסטריה עברו פאני ויצחק בנס בבוקרשט כשהם נסים לשם בזמן, אך רוב בני משפחתם שגורשו לטרנסניסטריה לא שרדו.
לכל אורך המלחמה לא שמעו פאני ויצחק מהבעל – האב שכן גבריאל היה כבר ברוקר מנוסה בבורסה של ניו יורק ועסוק בחיזוריו אחר נשים יפות ובמרדף אחר כסף.
יצחק שהיה להוט להגשים את החזון הציוני, התחתן בבוקרשט אחרי המלחמה עם מימי והזוג יחד עם פאני, אימו, עלו לפלשתינה, אך בשל איסור הכניסה לארץ האניה שעליה הפליגו נשלחה לקפריסין – שם שהו במחנה מעצר.
סמוך להכרזת העצמאות עלו ארצה והתיישבו בקיבוץ – שם הפך יצחק מהיותו עורך דין ואיש רוח לרועה עיזים ולחקלאי.
בדרך לא דרך גילה חברו של גבריאל בארה”ב את שמו של יצחק בעיתון ותמונתו שפורסמה והדמיון הבולט בין שניהם היתה ללא ספק עדות כי בנו של גבריאל הוא. הקשר חודש ולאחר 28 שנות נתק החליט גבריאל להגיע לישראל לביקור.
כל אותו הזמן פאני חיכתה לו. ציפיה ארוכה ודרוכה, אהבה ושנאה שהתערבבו להם יחד התנקזו למפגש משפחתי טעון כאשר גבריאל הגיע ארצה בדיוק יומיים לאחר שנולד בנו הבכור של יצחק – נכדם המשותף של פאני וגבריאל , הלא הוא שלמה ארצי בכבודו ובעצמו.
היה זה נובמבר 1949, שנה לאחר קום המדינה, כאשר גבריאל הגיע כתייר אמריקני לישראל כדי להיפגש עם אשתו, עם בנו שלא הכיר ועם נכדו שרק נולד.
שנים רבות נוספות תעבורנה ובהם גבריאל יתן לפאני את הגט המיוחל, אך לעת זקנתו יחזור אליה וינשא לה בשנית.
סיפורם המופלא והאמיתי של פאני וגבריאל הוא תבנית נוף מולדתה של הארץ הצעירה.
שניהם, שנולדו ברומניה ושם גדלו ונישאו, עברו מלחמות ותלאות, היא עלתה לארץ כשאינה צעירה, לאחר ששרדה ושבעה ממלחמות, הוא מהגר מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות שיגיעו כל אחד לחוד משתי יבשות שונות לגמרי ליבשת שלישית, ושם יסיימו את ימיהם יחדיו בחיק משפחתם.
ממליצה לכל מי שרוצה להיזכר בערגה בסיפורים על רומניה, על העיירות והכפרים, על השכנים והאנשים, על התפילות והמנהגים,
לכל מי שרוצה ללמוד על קליטת העולים בארץ הצעירה, על קשיי ההתאקלמות ועל האתגרים שניצבו בפני העולים החדשים.
לכל מי שרוצה ללמוד על ההגירה לאמריקה ועל תור הזהב שלה, על התרומות של עשירי ארה”ב ועל תמיכתם בישראל.
לכל מי שרוצה לשמוע על אמונה ותקווה, על הגשמת חלומות ועל אהבה שסופה להתממש כנגד כל הסיכויים…
ממליצה לכל אלה לקרוא את הספר הנפלא הזה, ולהתאהב.
