כשהגעתי ארצה לא ידעתי מילה בעברית.
האינטראקציה בין השפה העברית והשפה הרומנית יצרה אצלי קומדיה של טעויות.
בשנתי הראשונה בארץ, לא היה לי קל להבין שהמילה קל בעברית (CAL) פירושה סוס, ברומנית; אבל (SUS) ברומנית, פירושו – “למעלה” בעברית.
גם לא היה לי קל להבין שהמילה “קל” בעברית היא אושור (ușor) ברומנית.
מרוב בלבולים בין סוס ו CAL, בלבלתי בין השפות כך שאושור (ușor), הפך בראשי ל: “הוא – שור”. במילים אחרות, קל בעברית שזה סוס ברומנית, הוא – שור (ușor) ברומנית, שזה קל בעברית, שפירושו “סוס” ברומנית. מכל הסמטוחה יוצא שסוס – זה שור…
אך בכך טרם גמרנו עם הבקר:
בזמנו, בתחילת כל שעור נהגו המורים לקרוא את שמות התלמידים מתוך יומן הנוכחות.
לפתע, קראה המורה את שמו של תלמיד בשם שמעון מגר. נדהמתי. מגר (MAGAR) ברומנית זה “חמור”. לא הבנתי איך מורה בישראל מעזה לכנות תלמיד בכיתה בשם חמור”!!… לימים כשהכרתי את שמעון מגר לעומק, הבנתי שהמורה עוד החמיאה לו…
ביום הראשון בו הגעתי לבית הספר היסודי בישראל היה לנו, בין השאר, שיעור ספרות. המורה לספרות פנתה אל התלמידים בשפה מליצית. כך, למשל, היא פנתה לאחת התלמידות ואמרה : “אנא קומי”; לשנייה אמרה: “אנא פתחי את הספר”; לשלישית אמרה: “אנא קראי”. נדהמתי – לא הבנתי למה לכל התלמידות בכיתה קוראים “אנה”, (ANA)?!. בהפסקה, שאלתי את אחד התלמידים בכיתה למה קוראים לכל התלמידות בכיתה בשם “אנה” – אז הוא ענה לי: “אנא עארף”.
הבלבול בין השפה העברית לשפה הרומנית יצר לעיתים גם אי נעימויות:
בתחילת לימודיי בבית הספר היסודי בישראל התחברתי לתלמיד, שאף הוא היה עולה חדש מרומניה. בכיתה שנינו דיברנו בינינו ברומנית.
באחד הימים שאל אותי החבר הרומני, האם אני מסוגל לבצע פעולה כלשהי. ברומנית השאלה : “האם אתה מסוגל?” נשמעת כך: ” poți -?” (נשמע “פוץ”).
עניתי לחבר ברומנית שאני מסוגל – וברומנית זה נשמע: “POT” – (“פות”).
תתארו לעצמכם מה חשבו שאר התלמידים בכיתה כששמעו שני עולים חדשים מדברים בכיתה על “פוץ” ו-“פות”… ממש מביך.
ואולם המצב המביך ביותר היה דווקא בשיעור אנגלית. ברומניה לא למדנו אנגלית – רק רוסית. בשיעור האנגלית הראשון שלי בישראל הזכירו את המילה האנגלית – “FOOT” (רגל). ברומנית “פוט” זאת מילת “רחוב” למשגל.
כשהחבר הרומני שלי ואנוכי שמענו את המורה אומר את המילים: FOOT MY שפירושן ברומנית – “אני משגל”, חשבנו מייד על המורה מה שכל התלמידים חשבו עלינו כאשר דברנו על “פוץ” ו”פות”…
