א. גברתי, אמרו לך שיש לך מבטא זר? משהו רוסי… או בסביבה …. אבל משהו זר .
ב. באמת?! אני דווקא ילידת הארץ. אני צברית שורשית.
א. אולי נולדת בארץ, אבל יש לך מבטא זר כבד, ששומעים מהרגע הראשון שאת מתחילה לדבר.
מאיפה ההורים שלך?
ב. גם ההורים שלי ילידי הארץ. גם הם צברים שורשיים.
א. אז מאיפה קיבלת מבטא זר? מאיפה השורשים שלך?
ב. הסבתא שלי הגיעה ארצה בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, כילדה קטנה, מרומניה.
א. מרומניה?! ידעתי. תפסתי מייד שיש לך מבטא רומני. בהתחלה חשבתי מבטא רוסי אבל רוסיה לא רחוקה מרומניה. בגלל זה התבלבלתי. ברור שיש לך מבטא רומני.
ב. אבל הסבתא שלי גדלה בבוקובינה. היא אומנם עלתה מרומניה אבל בבית היא דיברה רק גרמנית. גם האמא שלי דיברה בבית רק גרמנית.
א. בסדר, אבל היא עלתה מרומניה וזה העיקר. אם היא עלתה מרומניה, ברור שיש לה מבטא רומני, שעבר לאמא שלך ומאמא שלך עבר אליך. .
ב. אף פעם לא אמרו לי שיש לי מבטא רומני. אתה הראשון.
א. כנראה שלא רצו להעליב אותך על כך שיש לך מבטא רומני.
ב. למה להעליב?
א. את יודעת “רומני” זה לא בדיוק מחמאה – “רומני גנב”, “דרקולה”, הסיפורים על הרומנים…. לא רצו להעליב אותך ולכן לא אמרו לך שיש לך מבטא רומני.
אבל חשוב לי שתדעי – לי אין שום דבר נגד הרומנים – אני אפילו מת על הקבב הרומני.
ב. ומאיפה אתה?
א. אני צבר . נולדתי בארץ.
ב. וההורים שלך – מאיפה הם?
א. גם הם נולדו בארץ . גם הם צברים שורשיים.
ב. כן, אבל מאיפה השורשים שלך?
א. הסבא שלי הגיע מפולין בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת.
ב. מפולין?! יש לך מזל שאין לך מבטא פולני שעבר מהסבא שלך לאבא שלך וממנו אליך. אם היה לך מבטא פולני אף אחד לא היה מעיר לך על כך.
א. למה?
ב. כדי לא להעליב אותך. אתה יודע “פולני” זה לא מחמאה גדולה – העיר חלם בפולין, הבדיחות על הפולניות …. לא נעים. אבל חשוב לי שתדע – לי אין שום דבר נגד הפולנים אפילו שאני לא סובלת רגל קרושה…
