קהילת רומאן – חיי תרבות ורוח בקהילה

רומאן נוסדה במאה ה- 14 על חורבות מבצר רומאי, והיתה מרכז כלכלי חשוב על דרכי מסחר, ולכן סבורים שהתיישבות היהודים במקום מוקדמת, אם כי מתועדת במסמכים רק מראשית המאה ה- 18.

על פי המסורת,  היו יהודים ברומאן במאה ה- 15 בימי אלכסנדר הטוב (1402 – 1408). האגדה מספרת, שהנסיך – בדרכו למלחמה נגד הטורקים – עבר ברומאן וביקש מיהודי המקום להתפלל למען נצחונו.
עם שובו אחרי הניצחון, שיחרר את יהודי העיר ממיסים למשך 3 שנים.
על פי אגדה נוספת מימי בוגדן העיוור (1504 – 1517), הנסיך עבר דרך רומאן, ביקר בבית הכנסת מעץ, ותרם כסף שתמורתו נרכשו תשמישי קדושה וספר תורה מפולין, שנודע לימים כ”תורת השליט בוגדאן”.

מצבות בבית העלמין היהודי העתיק מעידות גם הן על עברם של יהודי רומאן. המצבה העתיקה ביותר שנמצאה היא של “יהודה לייב בן הרב צבי הירש”, משנת 1745.
בשל סכסוכים עם תושבי העיר הנוצריים, נאלצה הקהילה לרכוש מגרש עבור בית עלמין חדש, אשר קודש ב- 1829 והורחב במרוצת הזמן.

הקהילה ניסתה לשמר את בית העלמין הישן, אך נכשלה.
בליל ה – 19 באפריל 1872, בהוראת ראש העירייה, הרסו את בית העלמין הישן שהיה אז בן 300 שנה.
סיפור הריסתו של בית העלמין העתיק נחרט על החומה החיצונית של בית העלמין החדש, ובתוכה הניחו גם כמה מצבות מבית העלמין הישן.
את עצמות המתים העבירו אל בית העלמין החדש.
בעקבות תלונות שהגישו היהודים ובעקבות מחאות בינלאומיות, הורחק ראש העירייה ומועצתו פורקה. על מגרש בית העלמין הישן הוקם בית ספר ובחפירות בחצר ב- 1929 נתגלתה מצבתו של הרב דוד בר (Ber) משנת 1780.

בתולדות היחסים בין היהודים לנוצרים היו שתי עלילת דם:
ב- 1714 וב- 1824, מלוות בפרעות ביהודים; אבל היו גם תקופות של שכנות טובה.
ב-1889 העניק בעל אחוזה נוצרי לקהילה היהודית עצי הסקה לחלוקה לעניים, ו- 250 שתילי עצים לבית העלמין.
היחסים הורעו בשנות ה- 30 של המאה העשרים, כאשר נושאי האנטישמיות בעיר ומפיציה בקרב הנוער היו סטודנטים בחופשת לימודים מהאוניברסיטה שבעיר יאשי – שם הושפעו מהפרופסור א”ק קוזא, אבי האנטישמיות הגזענית ברומניה.

עם ביסוסו בעיר התארגן היישוב היהודי לקהילה, ורבים מהפנקסים המעידים על התהוות הקהילה ומוסדותיה נעלמו, נשרפו או חוסלו, והידיעה עליהם היא על פי עדויות בלבד.
בדרך זו נודע שב- 1877 היה פנקס “חברה-קדישא” משנת ייסודה הרשמי של החברה – 1794, אך כלל רשימות מ- 1774.
מסמכים מן המאה ה- 19 מצביעים על מגעים רשמיים בין השלטונות לנציגי הקהילה. על כמה חותמות ומסמכים מ- 1840 מופיע “קהל עדת ישורון”, כנראה כינוי נציגות הקהילה במאה ה-19.

בין רבני הקהילה נמנו:
יצחק בן יהודה ליב, שנולד ברומאן והיה לרב ב-1792; נוסף לבקיאותו בעברית הוא ידע שפות רבות והשלטונות נעזרו בו לתרגום.
בתחילת המאה ה- 19 עמד בראש הקהילה הרב ינקו ברס (Beres) ולפני 1850 הרב פרוים יוסף גלנט.
בסביבות 1850 התיישבה ברומאן משפחת הרב יסאקזון (Isacsohn), וצאצאיה העשירו את הקהילה.
ב- 1857 עלה על כס הרבנות ברומאן דוד יסאקזון, בן הרב יצחק מקאליש. ב- 1908 כיהן הרב שלמה יסאקזון, וב- 1936 מונה הרב פרנקל דיין.

בתי הכנסת בעיר
בית הכנסת העתיק מעץ, מהמאה ה- 15, הועלה באש ב- 1830.
(לפי גרסה אחרת, המבנה שנשרף היה בית כנסת מאבן שהוקם במקום בית הכנסת מעץ).
על חורבותיו הקימה הקהילה באותה השנה בית כנסת מאבן, הוא בית הכנסת הגדול, שהכיל 100 מתפללים ובמראהו הפנימי דמה להיכל. תביעות הבישופות המקומית להריסת בית הכנסת בטענה שהוא נמצא בקרבת הכנסייה לא נענו וב- 1852 גודר בית הכנסת.
לאחר שיפוצו ב- 1930, נודע כ”בית הכנסת המרכזי”.
במאה ה-19 נוספו ברומן עוד בתי כנסת חשובים, ביניהם: ב- 1825 בית הכנסת מאבן של חסידי קוסוב, במרוצת הזמן שופץ וכונה “בית ראשון בית המדרש”.
על חורבות ביתו של הרב יאנקו ברס הוקם ב-1835 בית הכנסת של הסוחרים. במקומו הוקם ב- 1920 בית כנסת לייפציגר.
רוב בתי-הכנסת שהוקמו במחצית השנייה של המאה ה- 19 נשאו את שמות מייסדיהם: בית כנסת על שם ברל גולברנס (Goldernes); בית מדרש “זלמינה” על שם זלמן; בית כנסת של הרב יסאקזון ועוד.
במקום שבו היה בעבר ביתו של הרב גלנט, הוקם ב- 1866 בית הכנסת של ר’ לוי. ב- 1876 הוקם “אלט נוי בית המדרש”.
היו גם בתי כנסת של בעלי מלאכה כמו בית הכנסת של הסנדלרים והחייטים. בימי מלחמת העולם הראשונה היה בית הכנסת “דאטשע שיל”, בו התפללו יהודים אמידים. בכמה בתי-כנסת היו ספריות של ספרי קודש; הגדולה ביותר הייתה בבית הכנסת על שם הרב יסאקזון וכללה 1,000 כרכים.
מתוך 16 בתי כנסת שהיו בעיר ב – 1938, נותרו כיום שניים : ביה”כ לייפציגר וביה”כ של החייטים.

חברות צדקה
חברות צדקה הוקמו ביוזמת יחידים ובתשובה לצרכי הזמן.
ב- 1782 נוסדה “חברה של מנורת המאור” שעסקה בצדקה וב- 1796 “גמילות-חסדים” שנתנה הלוואות ללא ריבית.
ב- 1800 הוקם “ביקור חולים”. חברות סעד נוספות:  “Sprijnul”  (תמיכה) דאגה לביגוד התלמידים,  “Fraterna” (אחווה) תמכה בחולים חברי האגודה.
בין חברות הסעד היה גם “פועלי צדק”, האיגוד המקצועי הוותיק ברומניה שנוסד ב- 1794.
ביוזמת כמה בעלי מלאכה נוסדה ב- 1899 חברת “כנסת ישראל” שחבריה חוייבו בתשלום חודשי ומטרתה לסייע להם בעת שרפה, מחלה ופטירה. חברת “Materna” (אמהות) תמכה ביולדות.

ההקדש, בראשיתו פונדק ליהודים שעברו את העיר, נעשה ב- 1905 לבית אבות. ב- 1870 הוקם בית חולים ומנהליו הראשונים היו ד”ר אליאס והרוקח פרנקל. ב- 1911 נחנך הבניין וב- 1939 נוסף אגף חדש.
בית החולים היהודי שירת גם את האוכלוסיה הנוצרית.
בית המרחץ היהודי, שהוקם במאה ה- 19, היה היחיד בעיר ושירת את כלל האוכלוסייה.

יהודי רומאן בתקופת מלחה”ע הראשונה
בימי מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918) חילקה הקהילה ארוחות למשפחות המגוייסים, 750 איש בערך, מהם רק 118 יהודים והשאר נוצרים. באותה תקופה היו נשים יהודיות רבות פעילות בצלב האדום והנוער היהודי היה פעיל במסגרת הצופים.

יהודי רומאן בין 2 מלחמות עולם
לאחר מלחמת העולם הראשונה התארגנה הקהילה מחדש, ב- 1926 נקבע תקנון הקהילה וב- 1932 הוכרה כגוף משפטי.
בניין הקהילה הוקם ב- 1929.
בין שתי מלחמות העולם באו מקורות ההכנסה של הקהילה ממיסים, מהקצבות המדינה ומתרומות מרצון.
בתחום הסעד ניתנה קצבה חדשית לאלמנות ולזקנים, תמכה בעניים ובנכים, סיפקה עצי הסקה, לימוד יסודי חינם לילדי העניים וטיפול רפואי חינם לעניים בבית החולים של הקהילה.
ב- 1934, כדי לשים קץ לתופעת החזרה על הפתחים, נקבעה קצבה חודשית למקבצי נדבות.

חינוך
החינוך הדתי, ראשיתו ב”תלמוד-תורה” שנוסד בין 1680 ל- 1690 ונחשב לאחד הותיקים במולדובה. במקביל נתקיימו “חדרים”.
באמצע המאה ה- 19 תבעו מראש הקהילה דאז, אבא אברהם, לייסד בית ספר יהודי מודרני, הניסיון לא צלח.
ב- 1866 נפתח בית-ספר בבניין שנרכש על ידי הקהילה אך עויינות השלטונות הביאה לסגירתו תוך זמן קצר, והקהילה חוייבה להחזיר את הבניין למוכריו.
הקהילה לא ויתרה ובית הספר נפתח לסירוגין בבניינים ארעיים.
הילדים היהודים למדו גם בבתי הספר הממלכתיים והשלימו את חינוכם היהודי באופן פרטי, לרוב על ידי מלמד שבא מפולין.

חוק החינוך היסודי, שנתקבל בפרלמנט הרומני ב- 1893, כלל סעיף של הוצאת התלמידים היהודים מבתי-הספר של המדינה.
ברומאן, כמו בשאר ערי רומניה, היה נצחון זה של האנטישמיות הרומנית מנוף לביסוס מערכת החינוך של הקהילה.
ב- 1893 נפתח בית הספר היסודי לבנים, “בית הספר הישראלי-רומני”. תוכנית הלימודים הכללית נקבעה על פי תוכנית בתי-הספר הממלכתיים. החוק חייב מינוי מורים רומנים להוראת הרומנית ומינוי מנהל רומני, שבזכותו קיבל בית-הספר הכרה רשמית ב-1896.
כעבור שנתיים שוכן בית הספר בבניין שנרכש עבורו ומספר התלמידים בו עלה. בעזרת תרומות הוקם בניין חדש, בית הספר שוכן בו ב- 1910 ובבניין הישן הוקם בית הספר לבנות.

ב- 1903 נוסדה החברה “Cantina Scolara” והחליפה את בתי התמחוי שפעלו לפניה. פעילותה הורחבה אחרי מלחמת העולם הראשונה כשסיפקה לילדים ארוחות יומיות וביגוד חורפי, חילקה ספרים והעניקה מילגות לתלמידים עניים מצטיינים.
בימי מלחמת העולם הראשונה שימש בניין בית הספר כבית חולים והלימודים התקיימו בבתי הכנסת.
הלימודים התיכוניים היו במסגרת בתי-הספר הרומניים.
ב- 1919 נמנו הורי תלמידים יהודים בין חברי הוועד של בית הספר התיכון  Voda Romanוב- 1923 מונה לראשונה מורה יהודי בבית הספר.

פרנסה ועיסוקים

כמו בשאר ערי רומניה, עסקו היהודים הראשונים ברומאן במסחר ובמלאכה. ריבוי בתי כנסת הנושאים שמות בעלי מלאכה מעיד על ריבוי בעלי המלאכה ואירגונם בגילדות.
באמצע המאה ה – 19 היו רוב המפרנסים היהודים בעלי מלאכה אבל בהדרגה היה המסחר – בעיקר בתבואה – לעיסוק עיקרי.
ב- 1900 היו ברומן כ- 2,500 משפחות ובין מפרנסיהן 842 בעלי מלאכה יהודים; סנדלרים, חייטים, תופרות, אופים, עגלונים, נגרים, עובדי דפוס, אופי כריכים, שענים, צבעים, עושי חביות.
ב- 1910 היו 322 סוחרים לעומת 145 בעלי מלאכה ו- 305 בעלי מקצועות אחרים.

המעבר לתעשייה היה בשלב מאוחר ומפקד מ- 1930 מצביע על פעילות יהודים בתעשיית הטקסטיל, המזון, המתכת, הכימייה ועוד.
יהודים הקימו בתי חרושת לשמן ולעור.
הייתה גם תעשייה זעירה של סיכות, אבזמים, סבון, נרות ועוד.
כ- 90 אחוזים מהחנויות במרכז העיר היו בבעלות יהודים, בעיקר בקונפקציה.

גם בין הבנקאים היו יהודים. ב-1925 ייסד נציג הג’וינט, מרצ’ל זינגר, יחד עם קבוצה של בעלי מלאכה, בנק לאשראי שסייע לבעלי מלאכה.

ציונות

ב- 1899 קמו ברומאן האיגודים הציוניים הראשונים: חברת “כרמיה” ואיגוד של נשים ציוניות.
ב- 1915 הקימה קבוצת צעירים את הארגון הציוני, “אור ציון”, ובמרוצת הזמן הצטרפו אליהם מאות. התקיימו כינוסים, הרצאות, קורסים לעברית ונוסדה ספרייה של ספרים עבריים. ביוזמת יצחק רובינשטיין הוקם ארגון “תאודור הרצל”.

את הצהרת בלפור (1917) חגגו ברומאן בתהלוכה ברחוב המרכזי ובכינוס בגן ציבורי.
ב- 1919 התארגנו תלמידי תיכון יהודיים ב”איגוד כללי של תלמידים ציונים” (A.G.A.E.Z)  וב- 1922 נוסד “מרכז הנוער הציוני” (.C.T.S) כארגון צופים וב- 1925 כבר התעצב האופי החלוצי של קבוצות שעברו להכשרה ועלו לארץ ישראל.
ב- 1924 קם הקן הראשון של “השומר” (לימים “השומר הצעיר”) ברומניה הישנה (Regat) . מקימיו יצאו מבין שורות הארגונים הציוניים הקיימים, אליהם הצטרפו גם תלמידי תיכון. הדגש בהתחלה היה על פעילות תרבותית אך במרוצת הזמן כוון לעלייה לארץ ישראל.
לאחר ביקור יצחק בן אהרון (אז יצחק נוסנבאום, חבר ההנהגה הראשית ברומניה) עברו עשרות לחוות הכשרה, עלו לארץ והצטרפו לקיבוץ “שער העמקים”.

בראש התנועה הציונית הרביזיוניסטית עמדו ברקו ברקוב ומ. בראם.
האיגוד התרבותי של הנשים היהודיות (A.C.F.E) נשא אופי לאומי והצטרף ל”ויצ”ו”.
אירגוני הנשים עסקו באיסוף תרומות לקרנות הלאומיות, באחזקת גן ילדים, בחלוקת ארוחות בבית התמחוי, בניקוי והגשת ארוחות בבית האבות ועוד. במסגרת האיגוד פעל חוג לתולדות ישראל ואישים מן העיר ומחוצה לה הוזמנו כמרצים.

ב- 1920 נוסד “מכבי“.
תחרויות ספורט שאירגנו חבריו בעיירות הסביבה משכו לשורותיהם נוער יהודי.
הנשפים של מכבי היו מוקד משיכה בעיר ותזמורתו נודעה ברבים.
ב- 1934 היתה ברומן המכביה של חבל מולדובה.
כתב העת “מכבי” יצא לאור בשנים 1932 – 1937.

יהודים שהיו פעילים במפלגות רומניות נבחרו מטעמן למועצת העירייה ובין שתי מלחמות העולם כיהנו שני יהודים כסגני ראש-עירייה.
ב- 1930 היו 6 יהודים בין עשרה חברי הוועד המסחרי והתעשייתי.
סוכאר ריבנסון, מנהל בית הספר היהודי נבחר לסנאט הרומני בראשית שנות השלושים.

עיתונות
ב- 1857 יצא לאור העיתון היהודי הראשון בעיר.
העיתון הופיע אחר כך בהפסקות בשנים 1860-1866 ובשנים 1867 – 1870. ה”פולקס דולמעטשער” הודפס ב- 1884.
בימי “ההגירה ברגל” (תנועה ליציאת רומניה אל הארצות שמעבר לים, שצמחה על רקע רדיפות ומצב כלכלי קשה) הופיע ברומאן פעמיים, ב- 1899 וב- 1900, העיתון: “Migrantii Romanului” (“מהגרי רומן”).
ב- 1922 הופיע דו-ירחון בשם “ירושלים”, שהיה עלון הוועד המרכזי של התנועה הציונית.

תרבות
מספר ספריות בעיר ריכזו את הפעילות התרבותית בשנים 1918 – 1940: ספריות על שם “רונטי רומן” ו”אור ציון” בשנים 1918 – 1922, ספריית מכבי בשנים 1920 – 1935.
ב- 1920 נוסדה ספריה על שם שרה רוזנברג שכללה ספרים בעברית.
ב- 1925 נוסדה ספריית “האיגוד התרבותי של הנשים היהודיות” שהייתה במרוצת הזמן לספריית הקהילה.
ב- 1918 נוסד החוג התרבותי “רונטי רומן” שקיים כינוסים שבועיים של הרצאות בנושאים יהודיים (הסטוריה, ספרות) ובתרבות כללית.
היו גם חוגים לדרמה שהעלו מחזות.

ב- 1930 חיו ברומן 5,963 יהודים, שהיוו 28 אחוזים מכלל האוכלוסייה.

לסיפורם של יהודי רומאן בתקופת השואה – לחצו כאן !

יהדות רומאן לאחר מלחה”ע השנייה
לאחר המלחמה נקלטו ברומאן פליטים רבים ומספר היהודים בעיר הגיע בשנת 1947 ל- 7,900 נפשות.
התנועה הציונית, תנועות הנוער ו”מכבי”, חידשו את פעילותם.
בעיר היה גם סניף הכשרה לעלייה וגם החלוצים נסתייעו בעזרה שהג’וינט שלח לקהילה. ב- 15 במאי 1948, ביום קום מדינת ישראל, התכנסו היהודים בבית הכנסת הגדול.

השתלטות המשטר הקומוניסטי ברומניה פגעה בפעילות הציונית, וב-1949 נאסרה הפעילות כליל.
מנחם חנוך באדי – פעיל ציוני, עיתונאי ועורך, היה אסיר ציון בשנים 1950 – 1954 ולאחר שיחרורו עלה לישראל.
מוסדות הקהילה הועברו לרשות המדינה, רוב בתי הכנסת רוקנו והושכרו כדירות או כסדנאות, מלבד בית הכנסת המרכזי ובית הכנסת של החייטים שנשמרו על תכולתם.

הישוב היהודי הלך וקטן בעקבות העלייה וההגירה, ובשנת 1978 נותרו בעיר 200 יהודים בלבד.
בכל זאת, כעבור שנתיים עוד תיפקדו שני בתי כנסת ותלמוד-תורה וב- 1988 נכללה רומאן ברשימת היישובים היהודים ברומניה שבהם קיימים תלמוד-תורה ומקהלה.

בישראל הוקמה התאחדות עולי רומאן, ובין פעיליה היו: מנחם חנוך באדי (1906 – 1985); נתן מוסקוביץ’ (1914 – 1983); רודי מרכוס ריבנזון (1909 – 1989); משה שוורץ (1911 – 1985); סולו חיימזון.

(** מקור: בית התפוצות)