קהילת פודול־אילואיי – חיי תרבות ורוח בקהילה

תקופת חיי הקהילה היהודית בפודו אילואיי הינה מיקרוקוסמוס של תקופת חייה של הקהילה היהודית כולה ברחבי מחוז מולדביה.
תקופה זו החלה בסוף המאה ה-18, והתאפיינה בהגירה יהודית נרחבת מרוסיה לצפון רומניה.
בשל החשש התמידי מגיוס כפוי לצבא הצאר, נמלטו משפחות יהודיות או הבריחו את בניהן מרוסיה דרומה.
במהלך המאה ה- 19 ותחילת המאה ה- 20 התפתחה הקהילה היהודית במולדביה, וביססה את מעמדה בקרב האוכלוסיה הרומנית.
תקופה זו הסתיימה במלחמת העולם השנייה, בעקבותיה נותרה במולדביה קהילה יהודית מצומצמת ביותר, בעיקר בערים הגדולות. העיירה פודו אילואיי התרוקנה כמעט לחלוטין מאוכלוסייתה היהודית במלחמת העולם השנייה.

במהלך תקופה של כ- 130 שנה חוותה הקהילה היהודית בפודו אילואיי עליות ומורדות, עד שלאחר מלחמת העולם השנייה עזבו אותה בהדרגה אחרוני היהודים שעוד נותרו בה.

בית הקברות במקום כיום הוא, למעשה, שריד לקהילה שלמעשה אינה קיימת.
עדות לחיי הקהילה ניתן למצוא בספרות, בשיחות עם מקומיים, בשיחות עם אחדים מתושביה בעבר הגרים היום בישראל ובבית הקברות.

העיירה הקטנה אשר מנתה בשיאה כ- 2000 יהודים, נמצאת במרחק של כ- 25 ק”מ צפון-מערבית לעיר המחוז יאשי, ודרכה עובר הכביש הראשי – “נאציונאל” – המקשר בין חלקי מחוז מולדביה.
על פי הסיפור העממי המוכר בקרב המקומיים אך לא זוכה לאישוש מדעי, העיירה נקראת על שם יהודייה בשם לאה שהחזיקה במקום פונדק דרכים במחצית הראשונה של המאה ה- 17. אותה לאה היא זו אשר בנתה את הגשר מעל לנהר הבאחלוי הזורם במקום, ומכאן שמו של המקום:  – Podul Iloaei”הגשר של לאה”.

העיירה החלה כהתיישבות ספוראדית של יהודים בקרבת הגשר שהיווה צומת דרכים. באותם הימים היתה הקרקע מחולקת בין בעלי אחוזות שונים, ובשנת 1818 קיבל בעל האחוזה המקומי רישיון להקמת העיירה.

בשנת 1823 ניתנו ליהודים מגרשים שיועדו להקמת בית כנסת, דירות עבור שוחטים, מקווה טהרה ובית קברות. בנקודת זמן זו, עם הקמת מוסדות מהותיים לעיירה אשר הכילה רוב יהודי, החלה להתגבש קהילה יהודית על כל מרכיביה.

בשנים שלאחר מכן התפתחה העיירה, וכמות היהודים בה עלתה.
עם השנים עברה הקהילה היהודית שינויים רבים – שינויים שבאו לידי ביטוי גם בעליות ובירידות בכמות האוכלוסיה היהודית בעיירה.

להלן טבלה מתוך פנקס הקהילות המפרטת את כמות התושבים היהודיים בעיירה בשנים שונות:

למאמר מורחב על בית הקברות היהודי והמיפוי שנעשה בו – לחצו כאן !

(** מקורות: מרכז זלמן שזר)