יהודים התיישבו בסיגט במאה ה-18, בעיקר לאחר חלוקת פולין וסיפוח גליציה לממלכת הבסבורג.
הקהילה הייתה אדוקה ושמרנית ובשנת 1807 כשנבנה בית-הכנסת הראשון, מנו היהודים בעיר 11% מהאוכלוסייה.
סיגט נחשבת למרכז יהודי חסידי חשוב, ולמולדתם של חסידויות סיגט וסאטמר.
הקהילה היהודית בסיגט Sighetul Marmaţiei היוותה כ-40% מכלל אוכלוסיית העיר (במפקד האוכלוסין האחרון שנערך בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, בינואר 1941, נמנו בעיר 10,144 יהודים) והטביעה את חותמה על אופיה.
במאי 1944 נשלחו כל יהודי סיגט לאושוויץ בארבעה משלוחים.
כעיר שהייתה בעברה חלק מחבל טרנסילבניה ההיסטורי ומקום מושבם של למעלה מעשרת אלפים יהודים בשיאה, פעלו בה אדמורי”ם גדולים וחשובים, שהשפעתם ניכרה בכל מרמורש ובמקומות רחוקים יותר.
היהודים היוו 40% מכלל תושבי העיר (כ-13,000 במספר) והטביעו חותמם על אופי חיי התושבים. המסחר והתחבורה (העגלונים אשר היו מסיעים את התושבים לתחנת הרכבת) שבתו לחלוטין בשבתות ובמועדים כולל חנויות הגויים. בעיר פעלו כ-30 בתי כנסת אשר המו מתפללים ובהם התקיימו שעורי תורה ביום ובלילה לכל שכבות הגיל.
בית הכנסת המרכזי העירוני כלל גם את משרדי הקהילה, את המקווה העירוני וכן את דירת השמש והחזן של בית הכנסת.
אישים בולטים בקהילה:
* אלי ויזל
* רבני הקהילה: הרב צבי פיש, הרה יהודה כהנא-הלר, הרב מנחם מנדל שטרן, הרב אלעזר ניסן-טייטלבוים, הרב יקותיאל טייטלבוים (האדמו”ר הראשון של חסידות סיגט).
הנצחת הקהילה
לסיגט אנדרטה בארץ בבית העלמין של חולון.
בסיגט עצמה בית הכנסת היחידי ששרד, בית הכנסת ”Klaus Wijnitzer synagogue המשמש כמוזיאון לקהילה שאיננה עוד.
מלבדו, הוקמה בעיר גם אנדרטה לזכר יהודי סיגט, כמו גם מוזיאון “בית אלי ויזל” הממוקם בבית נעוריו של הסופר ומספר את סיפור כל יהדות מרמוריש.
בשנים האחרונות, נערכו בעיר טקסים יזומים עם נציגי הקהילה מהעולם כולו לזכר הקהילה היהודית וקורותיה בשואה.
רבים מאירועים אלו כמו גם פעילות ענפה נוספת לשימור והנצחת הקהילה נעשים באמצעות ‘קרן תרבות’ TARBUT FOUNDATION שהוקמה ע”י הגב’ פנינה זילברמן.