קהילת טימישוארה – הקהילה בשואה

בגדול, כמעט כל 12,000 תושביה היהודים של טימישוארה שרדו בזמן מלחה”ע השנייה.
למרות רדיפות וגזרות אנטישמיות, לא גורשו בסופו של דבר למחנות השמדה, בדומה לרוב יהודי דרום טרנסילבניה ו”הממלכה הישנה” הרומנית.
הם נטשו את העיר דרך הגירה בשנות הדיכוי הכללי של המשטר הקומוניסטי.

אבל כמובן שהייתה השפעה ושינויי גורל:
עקב הגבלות כלכליות והפקעות רכוש, מעמדם של יהודי העיר הידרדר החל מ – 1940 .
משנת 1941-  עם הדחת המלך קרול ותפיסת השלטון בידי הגנרל, יון אנטונסקו – החלו לפעול באופן גלוי ‘משמרות הברזל ותקיפת יהודים הפכה להיות נפוצה – כולל הרוגים ופצועים בודדים, שוד רכוש והשפלה ציבורית. באמצע חודש ספטמבר 1941 יהודים שגורשו מהאזורים הכפריים שמסביב נאלצו לעבור לגור בטימישוארה.
30 יהודים – גברים ונשים – מטימישוארה נספו במחנות בטרנסניסטריה, שקלטו בעיקר יהודים מאזור צפון מערב רומניה (בוקובינה ובסרביה).
גברים רבים בני 16-40 נשלחו למחנות עבודת כפיה מקומיים ברחבי רומניה, ושרדו את השואה.
ב – 17.08.1942 בלחץ הגרמנים, אישר אנטונסקו את העברת יתרת יהודי רומניה מטרנסילבניה לבלזץ, סוביבור וטרבלינקה.
בספטמבר אותה שנה שונתה התוכנית ו-200,000 יהודים מטרנסילבניה היו אמורים להישלח לבלזץ.
לא ברורה הסיבה לדחיית המשלוחים הללו ונראה שהם קשורים בשוחד שניתן לשלטונות הרומנים מהקהילה היהודית – שלטון רווי תככים ברומניה – מחאה רשמית של ממשלת ארצות הברית והקרב על סטלינגרד כחודש לאחר מכן, ששאב כוחות מן הגרמנים, וגרם לרומנים לחשוש מהיום שאחרי מפלת הגרמנים.

בערב רה”ש תש”ה (1945) ברחו יהודי העיר כפליטים אל גולוג’ הסמוכה, על מנת להימלט מציפורני מתקפה נאצית צפויה עם קריסת הצבא הגרמני והתקדמות הצבא האדום.

רוב אוכלוסייתה היהודית המקורית של טימישוארה, אשר נותרה בעיר, שרדה בסופו של דבר את השואה, אך קיימת אי ודאות משמעותית לגבי פליטים וחסרי נתינות מאותה התקופה, שהגיעו לעיר – בעיקר חסידים מרחבי רומניה והונגריה.
כמו כן, אחוז משמעותי של יהודים תושבי העיר עברו להונגריה – שם נדמה היה שהמצב נראה בטוח יותר, ואלו – נספו בשואת יהודי הונגריה.

(** מקור: המכלול)