קהילת חרלאו – הקהילה בשואה

שואת היהודים בימי מלחמת העולם השנייה לא פסחה על יהודי חרלאו.
בסתיו 1940 חנו בחרלאו אלפי חיילים גרמניים.
באותם ימים התמנה יון בולפאן לראש העיר שהחל, יחד עם מנהיגים נוספים, ברדיפות שיטתיות אחרי היהודים.
כרוזים קומוניסטיים פוזרו בבתי יהודים שלאחר מכן הואשמו ונכלאו בעוון קומוניזם. הם נשלחו לבית הדין הצבאי ביאשי ושוחררו לאחר חקירה יסודית.
בתום תקופת הטרור של הימים הראשונים, הוזמן הרב מנדל רבינוביץ’, רב הקהילה באותם ימים, אל ראש העיר שהסביר לו שמעשי הטרור יפסקו רק בתנאי שהסוחרים היהודיים ימסרו את חנויותיהם לידי אנשי “משמר הברזל”. ל
אחר התייעצות עם ראשי הקהילה, החליטו היהודים לוותר על חנויותיהם, ורבים מהם עזבו את העיר. מלבד החנויות הוחרמו גם נכסים יהודיים אחרים, ביניהם בתים של עשירי הקהילה.

למרות וויתורם של היהודים על נכסיהם, המשיכו הרדיפות והוחרפו מיום ליום.
הגברים גויסו לעבודות כפייה וראש הקהילה ובני משפחתו נרצחו על ידי לגיונרים.
על היהודים נאסר להתפלל בציבור, והתפילות נערכו בחשאי בבתים פרטיים.
בניין בית הספר הוחרם, והילדים למדו בבית הכנסת הגדול.
היהודים חויבו לענוד טלאי צהוב, ונאסר עליהם לרכוש מצרכי מזון בשוק אלא בשעות מסוימות. טחנת הקמח, שהייתה בבעלות יהודי, הוחרמה ונאסרה מכירת הקמח לאופים יהודיים, בעוד שעל הנוצרים חל איסור מכירת לחם ליהודים. גם מכירת השמן ליהודים נאסרה.

בדצמבר 1940 החל גל חדש של שוד בתי יהודים.
יהודים רבים ברחו מן העיר, החנויות נסגרו והחיים הכלכליים בעיר שותקו.
המצב החמיר עד כדי כך שראש העיר פנה אל רב הקהילה בבקשה להשפיע על היהודים לשוב אל העיר והבטיח כי הסדר יושב על כנו.

לאחר נפילת “משמר הברזל” (ינואר 1941) התמנו ראש עיר וראש משטרה חדשים לעיר, אשר שילשלו לכיסם מדי חודש סכומי כסף גבוהים שנאספו מהיהודים בתמורה להגנה עליהם.
עובדה זו הגנה על היהודים במיוחד ביוני 1941, כאשר הגיעה הפקודה לפנותם מהעיר, וביצועה נמנע על ידי ראש העיר וראש המשטרה.
עם זאת, לא הצליחו למנוע פקודה כללית אשר בעקבותיה נכלאו 22 מנכבדי הקהילה על ידי המשטרה. הם היו כלואים במשך חודשיים, תחילה בחדר צר ולאחר מכן בתוך בית הכנסת הגדול, ומדי יום איימו לרוצחם.
לאחר הפצצה של הצבא הרוסי באזור, הוקל מצבם והסכימו להחליפם לפי תור.

כאשר התקרבה החזית לחרלאו, החליטו הגרמנים לבצע טבח ביהודי העיר, אך הם לא הספיקו לבצע את זממם מכיוון שהצבא הסובייטי נכנס לעיר משני כיוונים והיחידה הגרמנית נפלה בשבי.

באביב 1944 נכבשה חרלאו בידי הרוסים והמשטר האנטישמי תם.
בתום המלחמה שבו חיי היהודים בחרלאו למסלולם התקין.
 

(** מקור: מרכז זלמן שזר)