קהילת וישאו־דה־סוס – הקהילה בשואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנערך בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו בוישאו דה סוס 4,269 יהודים ושיעורם מכלל אוכלוסיית העיר היה כ-27%.
יהודים רבים התפרנסו שם מתעשיית העץ והיערות. הקהילה היהודית בעיר השתייכה לזרם האורתודוקסי ועם מוסדותיה נמנו ישיבה מפורסמת, שלושה בתי כנסת גדולים וחמישה בתי מדרש של חסידים.
וישאו דה סוס שבצפון טרנסילבניה הייתה חלק מהונגריה עד מלחמת העולם הראשונה, ואחריה סופחה לרומניה.
בין שתי מלחמות העולם הועסקו מאות מיהודי העיר במפעלים של תעשיית העץ ובמנסרות שהיו בבעלותם של יהודים מקומיים.
בשנות השלושים היגרו יהודים רבים מהעיירה לערים הגדולות בטרנסילבניה או לארה”ב. באותה תקופה זכתה הציונות לאהדה בוישאו דה סוס, בייחוד תנועות: ‘בית”ר’ ו’צעירי מזרחי’.

ב-30 באוגוסט 1940 חזרה וישאו דה סוס לריבונות הונגריה.
המדיניות ההונגרית האנטי-יהודית נאכפה באזור בחומרה רבה יותר משנאכפה בהונגריה גופא, ומצבם הכלכלי של יהודי העיר התדרדר מאוד בשל כך.
התושבים המקומיים שהתגוררו בעיר אימצו במהירות רבה את האידֵאולוגיה הנאצית. השלטונות ההונגריים הרבו לעצור יהודים ולהאשים אותם בפשעים כגון השתייכות לקומוניזם, פעילות בשוק השחור או תמיכה במשטר הרומני הקודם.
הרב מנחם מנדל הגר שנמנה עם העצורים מת בעקבות המאסר.

בשנת 1942 גויסו עשרות יהודים מוישאו דה סוס לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. רבים מהם נספו בחזית המזרחית, באוקראינה.

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרץ 1944 ועל-פי נתוני מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944, מנתה נמנו הקהילה האורתודוקסית של וישאו דה סוס 3,500 נפשות.

המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.

בין ה –  16 ל-23 באפריל 1944 הוקם וישאו דה סוס גטו במרכז העיר.
נוסף על יהודי העיר, רוכזו בו גם יהודים רבים מנפת פלשובישו, וכל משפחה מקומית נדרשה לשכן בביתה כמה משפחות מיישובים סמוכים.
יותר מ-9,000 בני אדם התגוררו בגטו בצפיפות קשה, ורובם סבלו חרפת רעב.
מספר יהודים נדרשו לעבוד מחוץ לגטו, בעיקר בתעשיית העץ.
בין יתר ההשפלות שהושפלו היהודים בגטו הייתה קיצוץ זקנם.
תושבי הגטו נחקרו לעתים קרובות ועונו כדי להוציא מהם מידע על חפצי ערך שהסתירו.

יהודי גטו וישאו דה סוס גורשו בשלושה טנרספורטים שיצאו לאושוויץ ב-19, ב-21 וב-25 במאי 1944. לפני שילוחם שוב עשו על גופם חיפושים דקדקניים לגילוי חפצי ערך מוסתרים.

כ־38 אלף מיהודי מרמורש נספו בשואה. לא ידוע כמה מתוך הנספים הם מהעיר.

(** מקור: בית הספר להוראת השואה של ‘יד ושם’)