בילדותי ברומניה הקומוניסטית, הסביר לי אבא שהשפה הרומנית היא שפה פשוטה ביותר. להמחשת דבריו, סיפר אבא שבשפה הצרפתית המסורבלת יש שמות רבים לחנויות מזון: פאטיסרי, בראסרי, בולנז’רי. לעומת זאת, בשפה הרומנית יש רק שם אחד לחנות מזון – “ALIMENTARA” (צרכניה) וגם שם המדפים ריקים…
לסיום התיזה שלו, דאז, אמר אבא: “השפה הרומנית כל כך אהובה על הרומנים, שהיא נכנסת ישר לתוך הלב ונשארת שם… כי אסור כאן לפתוח את הפה”.
רבים מיוצאי רומניה כל כך מכבדים את השפה הרומנית, עד כי, גם כעבור 30 שנים, שהם חיים בישראל, הם עדיין שומרים את המבטא הרומני…
בזמנו, אחת משכנותינו “הרומניות” בפתח תקווה נשאלה כיצד היא לא מתביישת לא לדעת עברית, אחרי 30 שנים שהיא חיה בישראל. השכנה השיבה, שיותר קל לה להתבייש, מאשר ללמוד עברית.
גם במשפחתי היו כאלה שלא שלטו בשפה העברית.
דודה סוזי הייתה “האלופה” בשיבושי שפת הקודש במשפחה, על אף שהשיבושים שלה היו לוגים ופרוידיאנים.
כך למשל, נהגה דודה סוזי לשבש, באופן לוגי פתגם עברי ידוע, שנשמע בפיה כך: “אם אין קמח, אין תור…” וזה לוגי – כי היא זכרה את התורים לקמח ברומניה…
אותה דודה סוזי אף נהגה לשבש את מילות הפרידה מחבריה ובמקום לומר “להתראות בשמחות” היא נהגה לומר: “להתראות בשמיכות”. השיבוש הזה היה לוגי, כי במשפחה שלנו כולם ידעו שאצל דודה סוזי – פגישה בשמיכות גורמת לה המון שמחות….
גם אמא ז”ל נהגה לשבש ניבים עבריים. כך למשל – אמא נהגה לכנות שיק בלי כיסוי, בשם: “שיק, בלי מכסה”.
אמא גם נהגה לבלבל בין שמות המחלות השונות בשפה העברית. פעם כשהיא הכינה גפילטע פיש עם חזרת, היא אמרה: “הכנתי גפילטע פיש עם אדמת…”
טעות לוגית ופרוידיאנית אחרת של אמא הייתה קשורה עם שירת ההמנון שלנו.
במקום לשיר: “כל עוד בלבב פנימה”, היא הייתה שרה: “קולות בלבב פנימה”.
אולי בשל כך, כל פעם שאמא שרה את ההמנון שלנו, למרות שהיא לא הבינה מילה ממנו, תמיד עיניה היו לחות … כנראה, שאצלה, אכן – הקולות היו בלבב פנימה…
